ביבר 4

פרק 4:
הלכנו כל אחד לבית שלו, מסתבר שהיא שכנה שלי איזה צירוף מקרים,

~בוקר~
החדר נראה תמיד מטושטש לפני שאני משפשף את העיניים, פקחתי את עיניי לאט לאט מנסה לא להסתנוור מן השמש שהציצה מבעד החלון.
פתחתי את המחשב הנייד והקשתי את שמי במהירות ביוטיוב, הופיעו הרבה סרטונים עד שזיהיתי את הפרצוף שלי באחד מהם שר את השיר של קולדפליי במקלחת, יופי אריאנה חכמולוגית רוצה שגם יראו אותי ערום?!
אריאנה נכנסה בדילוגים לחדר, רציתי פשוט לצעוק עליה באותו הרגע אבל הבנתי שאין טעם כי לפי מה שאני רואה אני צריך להגיד לה תודה, יש לי מעריצים, התקרבתי למסך המחשב ואפילו הרבה מעריצים.

"אני רואה שסוף סוף שמת לב לפשע המושלם שלי" אמרה בחיוך, תפסתי אותה והרמתי אותה תוך כדי שהיא מתגלגלת מצחוק, פתאום נשמע קול מלמטה "ג'סטין חמוד קום אתם תאחרו לבית הספר"
"טוב אמא" אמרתי בפרצוף מצחיק כדי שאריאנה תצחק עוד יותר ותשתין במכנסיים.

~בית ספר (ביאוס)~
בדרך לגן של אריאנה נתקלנו ברובין, "היי" נופפה מרחוק, "היי", אריאנה הפנתה את מבטה לכיווני והרימה גבה, הוצאתי לה לשון, שרית התקרבה אלי מן הצד השני, הכנסתי את אריאנה לגן, וכשיצאתי שרית תפסה לי ביד וכך הגעתי למצב שאני הולך יד ביד עם שרית לבית הספר, ניסיתי כמה שיותר לא להסמיק אבל כמו שאתם מכירים אותי לא כל כך הלך לי, היא שמה לב שאני מסמיק והתחילה לגחח, לבית הספר כמעט איחרנו, שרית הסתכלה על שעונה, נשקה אותי בלחי ורצה לכיתתה, אני עם חיוך מטופש על הפנים באופוריה.
רצתי לכיתה כמעט מדלג מרוב שמחה אבל לצערי השיעור הראשון היה עם המורה הכי שנוא עלי מר רובינס, המורה לספרות.
מייק, ריילי ובן החברים הכי טובים שלי צעקו לי מתוך הכיתה שכדי לי למהר לפני שמר רובינס ייכנס, אבל אני הילד המגושם עם הקול זמיר לפי מה שריילי חושב נתפסתי על חם בידי המפלץ הספרותי מר רובינס.