טיסה מספר 143 . טיסה ישירה ללונדון (:

'טוב אמא אני יתקשר שאני יגיע !' אמרתי תוך כדי שהתקדמתי לשער הכניסה למטוס .
הכול שונה מאז שלאמא יש חבר חדש , אני מרגיש יותר בודדה וגם אין לי אחים או אחיות ככה שבכלל אני מרגישה לבד .
אמא ראתה שאני עצובה מאז שהיא ואבא נפרדו לפני כחצי שנה אז היא הבטיחה לי שלקראת הסוויט סיקסטין שלי היא תאפשר לי לטוס אליו ללונדון .
תמיד הייתי יותר קשורה לאבא שלי מאשר לאמא .. אני הילדה של אבא אין מה לעשות !
אני דומה לו , גם מבחוץ וגם מבפנים (:
התקדמתי ותוך כדי הסתכלתי על התמונות שהיו בצידי הדרך .
'ברוכה הבאה לטיסה 143 טיסה ישירה ללונדון ' הדיילת אמרה לי בחיוך והמשיכה לומר ' את צריכה עזרה במציאת מקומך ? ' שאלה בנחמדות .
'ממממ כן אני אשמח תודה ' עניתי לה והגשתי לידיה את כרטיס הטיסה שלי.
היא התחילה ללכת ואני אחריה , הסתכלתי על האנשים השונים ..
איש עם כרס גדולה שכבר ישן , אישה סנובית כזאתי שמתווכחת עם הדיילת למה היא לא יכולה לסגור את הפלאפון שלה , ועוד זוג הורים טריים שמחייכים ומסתכלים על התינוק שלא מזמן נולד להם .
'הנה זה המקום שלך 43A ' הדיילת הנחמדה קטעה את מחשבותיי .
הסתכלתי על המקום וראיתי שבאמצע יושב בחור בערך בגיל שלי שיער שחור , נראה חמוד , גם הוא היה לבד , או שמי שבא איתו הלך שנייה לשירותים ;)
'תודה רבה לך ' אמרתי וחייכתי , 'בכיף חמודה , טיסה נעימה ואם את צריכה עוד משהו תקראי לי , שמי הוא ניקול ' היא אמרה וחזרה לכניסה למטוס .
ניסיתי להכניס את התיק גב הורוד שלי לתא המטען אבל לא הצלחתי כי בואו נאמר שאני לא הבנאדם הכי גבוה בעולם .
'אמממ את צריכה עזרה ? ' הבחור עם השיער השחור שאל אותי
'כן אני אשמח , תודה ' עניתי לו וציחקקתי .
הוא חייך וקם , כשהוא עמד שמתי לב שהוא יותר גבוה ממני .. אבל לא ממש גבוה .
אני מגיעה לו לכתפיים ואפילו קצת קצת יותר .
הוא לקח ממני את התיק והכניס לתא המטען .
'תודה רבה , אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדייך ' אמרתי לו וחייכתי אליו .
'כנראה שהיית קוראת שובפעם לדיילת הנחמדה הזאתי אבל בקטנה ' הוא ענה לי וקרץ
ניכנסתי וישבתי ליד החלון והוא ישב לידי .
'אז איך קוראים לגברתי אם אפשר לשאול ? ' הוא שאל אותי .
'סטפני , סטפני ג'ונסון ' אמרתי והושטתי אליו את היד , 'דניאל מאייר ' הוא לחץ לי את היד וחייך .
'אז מה את עושה פה לבדך במטוס זה ? '
'מה נהפכת להיות רשמי ? ' אמרתי לו וציחקקתי
'מה ? זה הכי מגניב .. ' הוא ענה וקרץ לי והמשיך לומר ' עכשיו ברצינות מה את עושה פה לבד ? '
'סתם .. טסה לבקר את אבוש ' עניתי לו
' אההה הורים גרושים אהה ? ' הנהנתי לחיובי , 'מכיר את זה .. גם ההורים שלי גרושים כבר איזה 4 שנים אני טס עכשיו לבקר את אחותי , היא נשואה עם ילדה '
'וואו 4 שנים ? ההורים שלי גרושים רק חצי שנה . אני גם מרגישה ממש בודדה כי גם אין לי אחים או אחיות וגם אבא שלי שהוא הבנאדם שאני הכי קשורה אליו בעולם רחוק ממני רק החברים שלי ממלאים לי את המקום של המשפחה .. זה מרגיש לי מוזר . '
היו לי דמעות בעיניים , לאדעת למה הם פשוט יצאו לבד .
דניאל הסתכל עליי וחיבק אותי חיבוק שהייתי זקוקה לו כבר מלא זמן !
הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי חשבתי לעצמי ' אוו – מיי – פאקינג – גאדדדד יש לו עיניים כחולות ! '
חייכתי אליו והוא חייך אליי ונתתי לו נשיקה בלחי .
'אני מצטערת לא הייתי צריכה לבכות ככה כמו מפגרת ' אמרתי וחייכתי חיוך קטן ותוך כדי ניגבתי את הדמעות שלי .
'חחחח מפתאום ? זה בסדר גמור ! תמיד פה בשבילך ;) ' הוא חייך לי וקרץ .
ככה העברנו את הטיסה , בדיבורים על החיים ועל המשפחה ..
'חכה שנייה ' אמרתי לו .
קמתי מהמקום ופתחתי את התא מטען וניסיתי להוציא את התיק שלי .
אחרי כמה ניסיונות כושלים הסתכלתי אליו 'אכפת לך ? '
'חחחחח בשמחה ' הוא קם והוציא לי את התיק , הוצאתי את המצלמה שלי ונתתי לו את התיק שיכניס אותו שוב .
פתאום היה איזה טילטול במטוס ודניאל נפל על המושבים שלנו ואני נפלתי עליו .
הסתכלנו אחד על השנייה בעיניים ולא אמרנו מילה .. היינו בתנוחה הזאתי לפחות דקה וחצי עד ששמתי לב שאנשים מתחילים להסתכל .
השתעלתי כזה , קמתי וסידרתי את החולצה והוא קם אחרי .
ניכנסתי למקום שלי והוא ניכנס אחרי .
'אני מצטערת על הקטע שהיה עכשיו ' אמרתי לו והסמקתי קצת ..
'בקטנה , זה לא אשמתו של אפחד נכון ? ' הוא הסתכל עליי וחייך .
אני שנייה הולכת לשירותים .. תשמור לי על המצלמה טוב ? '
'סבבה ' , הוא פינה לי דרך לעבור ואני עשיתי את דרכי לשירותים .
נכנסתי, סגרתי את הדלת , נשענתי על הכיור והסתכלתי על עצמי במראה ..
'מה . לעזאזל . קורה . פה ? :O '