מפלצות הלילה הגשום | פרק 18
סיימנו לדפדף בין העמודים, לבסוף יצאנו ללא החלטה למרות שבחרנו בחמשת המכוניות המועדפות עלינו.
"כשנגיע הביתה נמשיך בגמר המכוניות הגדול, אוקיי?" שאל אותי אבא ברוֹך.
"בסדר," אמרתי מבואס, אחר כך התמקמתי בעמדה נוחה על הספה והבטתי באח המבוערת. עיניי התרוצצו מהאח אל הדוד צ'רלס שנמנם, ובחזרה אל האח. רציתי לשאול את אבא שלי אם בכלל נגיע הביתה, אבל ידעתי שזה לא יביא לשום שינוי, חוץ מתוספת מצב רוח עצבני ולחוץ.
"נו, אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" שאל אבי.
"אני?" ואז נזכרתי. חבטתי במצחי, "כמובן! שכחתי משהו! אני הולך למעלה לחדר, אני צריך לעשות משהו!"
אבי משך בכתפיו, וכעבור כמה רגעים מצאתי את עצמי שוב בחדר האירוח שלי. הבטתי על המיטה, הקופסה עוד שכבה שם. קפצתי על המיטה וכתוצאה מכך הקפצתי את המתנה לגובה של מטר לפחות.
תפסתי אותה בידיים ואז התחלתי להסיר את המכסה בזהירות, ואתם לא תאמינו מה מצאתי שם. זו הייתה המתנה הנוראית ביותר שאי פעם קיבלתי.
"לא נכון!" צעקתי.
לא האמנתי למראה עיניי! קיבלתי לחג המולד עפיפון להרכבה עצמית! נראה לי שהגיע הזמן לזלזל בדודה רבקה.
אני בהלם, הדודה רבקה רוצה בכוח לעלות רחמים! התרגזתי, למה היא קונה לי מתנה לילדים בני 6?!
טוב, נו. במחשבה שנייה, האם יש לי כאן משהו יותר מעניין לעסוק בו?
לא!
בהיתי בטיפשות בעפיפון במשך דקה שלמה, סובבתי אותו בידי, והנחתי אותו על השולחן שעל יד המיטה. ואז, כשהרמתי את הקופסה לכיוון פח האשפה, הבחנתי במשהו שונה.
איך לא שמתי-לב לזה קודם?
הייתה בתוך הקופסה הנוכחית, עוד קופסה זעירה!
ו… אוי לא… היא הייתה מלוכלכת – בבוץ!
אבל לא פסלתי את האפשרות שבקופסה הזאת תהיה מתנה שמכבדת את הגיל שלי ושתפצה אותי על העפיפון המסריח הזה.
פתחתי לאט-לאט את המתנה, תכננתי לסגור צ'יק-צ'ק את המכסה במקרה ואבחין במתנה חנונית. אבל לא הספקתי.
ברגע שפתחתי את הקופסה גוש בוץ זעיר בצורת בן אדם שהשמיע קולות צחוק קטלניים, זינק מהקופסה והסתער עליי.
תגובות (0)