סיגריה אחרונה- פרק 29

" היי " אמרתי לו והתקרבתי. הוא נעמד לקראתי.
" היי " הוא אמר בחיוך ונתן לי נשיקה קטנה בלחי. נתתי לו גם.
" מה קורה? " שאלתי בחיוך.
" אני צריך לבקש טובה " הוא אמר בחיוך.
" לך על זה " אמרתי.
" אני לא יכול לישון בחדר.. טיפה מסובך להסביר ואת המקום היחיד שאני יכול לישון בו " הוא אמר בצחוק.
" בוא תיכנס " צחקתי, נאנחתי והכנסתי את המפתח אל החדר. גם יותם התלהב מהחדר, כמו כל מי שנכנס אליו בפעם הראשונה. הוא היה נראה שונה באותו ערב. עם פחות מסכות, יותר רגוע, יותר נינוח. נזכרתי פתאום ביותם שהכרתי.
" ממתי היית פה? " שאלתי ולקחתי לי כוס מים קרים. הגשתי לו גם.
" שעה אולי.. " הוא נאנח, " אבל זה עבר מהר אל תדאגי. איפה היית? רציתי שההורים שלי יראו אותך אבל אמרו לי שאת לא פה ".
" הלכתי עם גלית לראות מה שלומו של איתן ".
" באמת? " הוא שאל מופתע.
" כן " אמרתי בחיוך.
" ואיך הוא? ".
" שבור ברוב גופו " אמרתי ונשענתי על השולחן, " אבל הוא יהיה בסדר. אמרתי לו שאני אחזור לבקר. אין לך מושג איזה תחושה זו לצאת מפה לרגע ולהתאוורר במקום אחר.. ".
" הוא אמר לך למה הוא ניסה להתאבד? " הוא שאל.
" כן " אמרתי בפנים עצובות.
" אני מבין שאת לא רוצה לדבר על זה ".
" לא " אמרתי, " לא ממש ".
" אז פשוט נלך לישון " הוא נאנח.
" אוקיי " אמרתי בחיוך. פניתי אל הארון, לקחתי ממנו עוד שמיכה וכרית, המצעים שלהם היו בצבעי לבן כמו האחרים. מזכיר בית מלון, לי זה הזכיר את הריקנות של המקום הזה. החלפתי את הכרית שעל המיטה עם הכרית שהחזקתי ביד והכנתי מקום קטן על הרצפה לישון בו.
" סבבה " אמר יותם בחיוך כשהוא סיים לראות מה עשיתי. הוא התקרב לכיוון הרצפה.
" שלא תעז " אמרתי בצחוק, " אתה ישן על המיטה.. ".
" מה? " הוא אמר בצחוק.
" אל תשגע אותי.. תישן על המיטה, שלפחות לאחד מאיתנו תהיה שינה טובה. מזמן רציתי לנסות אם הרצפה הזו נוחה ".
" אל תדברי שטויות " הוא אמר והתקדם אליי, " לכי לישון ".
" אני מתעקשת " אמרתי בחיוך, " אני נכנסת רגע לשירותים להחליף בגדים. כשאני חוזרת אתה בתוך המיטה, מובן? ".
" אני חייב לך " הוא אמר והתקדם למיטה.
" סתום " אמרתי בצחוק והלכתי לשירותים. התארגנתי, לבשתי פיג'מה, צחצחתי שיניים וחזרתי אל החדר. יותם כבר היה בתוך המיטה מחכה לראות מה אני אעשה. הכנסתי את הבגדים מקופלים אל הארון ועמדתי לכבות את האור. השתיקה שהייתה בחדר הייתה שתיקה של עייפות.
" שנייה לפני שאת מכבה את האור את יכולה לבוא רגע? " הוא ביקש. אני נעניתי לבקשתו והלכתי להתיישב לצידו על המיטה.
" מה קרה? " שאלתי.
" זה שאני ישן פה לא אומר שמשהו נגמר בינך לבין סלע. אם יראו אותי יוצא מהחדר שלך מחר ולא יבינו, או יחשבו שאת בוגדת בסלע, אני על הבוקר הולך ומדבר איתו ומספר לו על זה ".
" אין לך מה לחשוב על זה כל כך.. " נאנחתי, " אני עוד צריכה לבדוק מה קורה ביני לבינו ".
" קרה משהו? " הוא שאל והתמתח.
" סוג של.. ".
" גם על זה את לא רוצה לדבר? ".
" חשבתי שאתה מכיר אותי " אמרתי בחיוך, " בדרך כלל לא מתחשק לי לדבר על דברים ".
" חשבתי שהשתנית " הוא אמר.
" השתניתי.. " נאנחתי, " אבל זה לא אומר שאני פתוחה יותר בנוגע ללדבר על דברים ".
" ואת רוצה לעשות שינוי נכון? " הוא שאל. אני הנהנתי בראשי.
" אני מאמין בך, אני רוצה שתדעי את זה ".
" אני יודעת " אמרתי בחיוך, " ועכשיו יאללה, מאוחר, לך לישון ".
" לפני שאני אשכח אבל " הוא אמר בצחוק, " מחר הולכים לגבע? ".
" ואוו שכחתי מזה לגמרי.. " נאנחתי.
" אני מבין שהמצב קצת.. לא יודע.. מוזר עכשיו. צריך לבדוק את השטח, בעיקר כשעכשיו המצב שונה בינך לבין סלע. נחכה עם זה כמה ימים ".
" בסדר " אמרתי בחיוך וקמתי. הוא תפס בידי, הסתכל עליי עם העיניים הרגילות שלו, בצבע חום רגיל, אבל הממיסות, וחייך חיוך גדול. התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה אחת על הלחי, נשיקה אוהבת.
" חסרת לי בשנים האלה " אמרתי בחיוך.
" אין לך מושג כמה חסרת לי " הוא אמר בחיוך גדול. אני התקדמתי אל עבר הרצפה ובדרך כיביתי את האור. נכנסתי לתוך המיטה המאולתרת שהכנתי לי. האמת שהיא הייתה נוחה להפליא.
" לילה טוב " אמרתי ליותם.
" לילה טוב " הוא אמר ואני שקעתי בחלומות.