שטח אויב – פרק 4

לאט לאט נפקחו עייני , הבטתי אל עבר שעון המחוגים הפשוט התלוי על הקיר , השעה קרובה לאחת עשרה בלילה , כולן ישנו מסביבי , כול אחת במיטתה ישנה שינה עמוקה .
שובל דמעות יבש על עייני , וכתם קטן של דמעות שהתייבש על הכרית.
כנראה שבכיתי לפני שנרדמתי , נגעתי קלות באצבעותיי בלחי הפגועה , הרגשתי נפיחות קטנה , כנראה שנוצרה שמה חבורה קטנה .
זה הרגיש לי כמו להבה לוהטת , כמו כוויה שנוצרה עקב מגעו , זה שיגע אותי , המחשבה על זה שהוא הכה אותי לא עזבה את מחשבותיי .
הוצאתי את מראת הכיס שלי מתוך תיק הרחצה השחור והבטתי על ההשתקפות של פניי , ראיתי את הלחי שלי והבטתי לעבר איפה שהחבורה אמורה להיות .
חבורה קטנה ואדמדמה התנוססה מתחת לעיני הימנית , זה שרף עם כול מגע אצבעותיי , זה כאב אני לא ישקר , אבל עצם העבודה שזה היה הוא שהכה , הכאיבה לי הרבה יותר מזה .
יצאתי מהחדר , אני חייבת קצת אוויר צח אני חייבת לנשום טיפה , הכול הרגיש לי חנוק מידי , האווירה בחדר הייתה מגעילה וסגורה .
יצאתי לסיבוב קטן , אחרי כול צעד וצעד שלי הרגשתי מוזר , מועקה מוזרה כזאת שהכבידה עלי , המוח שלי עדיין סרב להאמין למה שקרה היום בבוקר .
הבטתי כול הזמן הזה ברצפה , מבטי נעוץ באבן קטנה ולבנה שבעטתי בה לאורך השביל .
״חיילת״ שמעתי קול , הלב שלי החסיר פעימה , פחדתי להרים את עייני ולראות את מה שהכי לא רציתי לראות כרגע .
לבסוף עייני נמשכו כמו מגנט אל עיניו , הבסיס קטן מידי , כנראה שהלכתי עד שהגעתי אל מחוץ המגורים שלו הקרובים למבנה המקלחות , ומרוחקים ממבנה החיילים האחרים .
הוא סימן לי לבוא עם ידו , התעלמתי ממנו והתחלתי ללכת ישר ומהר יותר , מתחמק ממנו .
״בלה !״ קרא אחרי , התחלתי לרוץ , דמעות טשטשו את ראייתי , לא יכולתי לפגוש אותו עכשיו , לא אחרי כול מה שקרה ביומיים האחרונים .
רצתי לעבר מאחורי מבנה המקלחות , הרבה עשביה וקוצים , חלק מהבסיס שאף אחד לא מגיע אליו , תמיד ריק פה , במיוחד בלילה שהבסיס ריק מאנשים , כולם בחדריהם ישנים .
החלקתי במורד הקיר של המבנה , עד שהתיישבתי על האדמה הקשה והחומה , הרגשתי איך כול הרגשות שלי מתערבבות ביחד , כעס , בלבול , שנאה , שנאה עצמית , רחמים , רחמים עצמיים , הכול.
עצמתי את עניי , נתתי לדמעות לזלוג על לחיי , הדמעות נגעו בחבורה שעל לחי , זה שרף כול כך .
רציתי ליפול לתהום עמוקה , אבל לתהום שאין בה תחתית שתרסק את עצמותי , אני רוצה פשוט ליפול, להאבד בחושך שמסביבי .
הרגשתי יד חמה נוגעת בלחי שלי , מנגבת את שובל הדמעות מלחיי ועוברות קלות מעל החבורה שעל לחי , מתעקבות עליה מלטפות ורכות .
פחדתי לפקוח את עניי , מחשש שאני יראה את אותם העניים ההם , אותם עניים ממגנטות .
״תסתלק״ סיננתי מבעד לשפתי , ראשי הלם מהלומות חזקות , ודמי התפרע בתוך עורקי שבגופי , הרגשתי מין לחץ מוזר כזה מעיק עלי .
״תפקחי את עינייך״ שמעתי את קולו , גברי כול כך , מנחם כול כך , מכאיב כול כך ומחריב אותי עד עפר.
הנדתי את ראשי קלות וזרם נוסף של דמעות התפרצו מבעד לזוג עיני הירוקות.
ידו שוב נגעה בפני ומחתה את הדמעות שנזלו על לחיי , מיד לאחר מכן הרגשתי תחושה חמימה , שפתיו נצמדו אל החבורה שהתנוססה מתחת לעיני , נשיקה קצרה וחמימה על המקום הכואב , זה מרט את עצביי וגרם לי לרעוד , צמרמורת טיפסה במעלה גבי וגרמה לשערותיי לסמור .
שפתיו נצמדו לשפתי , ״אני מצטער״ אמר לאחר שניתק עצמו ממני .
״תפסיק , פשוט תפסיק ״ אמרתי לו מנסה כמה שיותר להשתלט על הנימה הרועדת שהבליחה לקולי .
״להפסיק את מה ?״ התחכם איתי ושפתיו שוב נצמדו אל צווארי באותו המקום שנישק אותי פעם קודמת , שפתיו הרכות גרמו לי לשיכרון חושים .
ידי נכרכה סביב צווארו , הוא משך אותי לעמידה והצמיד אותי לקיר .
הוא הצמיד את אגנו אל אגני , רק מהקרבה בנינו ניראה לי שהוא הצליח להרגיש את פעימות לבי , ידו השנייה חיבקה אותי .
נותנת לי להרגיש שאני מוגנת , מוגנת מכול דבר רע ואפל בעולם הזה , אבל מה כול זה שווה לי אם מחר בבוקר הוא שוב ישנא אותי ויתנהג כאילו שום דבר לא קרה .
״בואי נלך״ שמעתי את קולו , עיני נפקחו והביטו הישר אל עיניו הממגנטות , עיניו הזהובות הביטו בחזרה אלי .
״לאן נלך ?״ שאלתי מבולבלת , לאן אנחנו כבר יכולים ללכת בלי להסתכן שיראו אותנו ביחד .
״לחדר שלי , בואי״ אמר ומשך אותי , הוא התחיל ללכת אל עבר מבנה המגורים שלו שצמוד אל מבנה המקלחות .
היססתי לרגע , לא בטוחה שכדאי , הוא נעצר אחרי כמה מטרים , ״קדימה מייג'ור״ אמר והשתמש בדרגה הצבאית שלי .
לבסוף צעדתי והדבקתי את הפער בנינו , צעדתי לידו אל עבר מבנה המגורים שלו .
לא היינו צריכים להקיף את המבנה לקדמתו יש לו דלת אחורית , תוך פחות מדקה מצאתי את עצמי בתוך חדרו , שאני צמודה אל הקיר והוא מנשק בלהט את שקע צווארי בדיוק באותה הנקודה .