גם מתים יודעים לחיות-פרק 2

הספקתי לראות אותו מוציא את האקדח ומכוון עלי,ואז זהו,נהיה לי שחור…
אני לא יודעת כמה זמן היתי במצב הזה,אבל אחרי כמה זמן הבנתי שאני זוכרת הכל,ובהכל אני מתכוונת לה-כ-ל
כן,אני זוכרת את מרגע לידתי (ואפילו לפני זה) עד להיום,וכול פרט אני זוכרת בדיוק מוחלט…מוזר,נכון? ואז פתאום כבר לא שחור יותר,פתאום היתי באמצע מקום לבן,שאני לא רואה שיש לו סוף…
התבוננתי ושמתי לב שאני יושבת על ספא ארוכה בצבע לבן שמנת,עם איתורים בצבע לבן,לא היה שם שום דבר אחר מלבד זה,אחרי זמן שאני מעריכה שהוא עשר דקות,חשבתי לעצמי שבטח אנ צריכה לעשות משהו,ורגע לפני שקמתי ממקומי,הופיע באופק הרחוק דמות כולשהי,ואחרי זמן מה יכולתי לראות את הדמות לפרטי פרטים,יכולתי לראות את שערו השחור,יכולתי לראות את גופו הרזה,יכולתי לראות את ידיו החסונות,יכולתי לראות שהוא די גבוה…
הוא התקרב עלי עוד ואמר ״שלום לך ליה,אני הוא החונך שלך…״חונך?מה זה לעזאזל חונך?!?!?טוב,אין לי משהו יותר טוב לעשות אז אני אזרום…
״אוקי,אז אתה החונך שלי,וזה או-רגע,אני לא מתה?!?!?!?״
הוא רק חייך ואמר…