נפילתי מלוא אפים ארצה

נהג המונית שהסיע אותי נמנה על "האנשים הטובים באמצע הדרך" הוא כל כך דאג לי וניחם אותי שהכל יסתדר ושלא אדאג וגם שמח שדיברתי עם בתי. בתי הרגיעה אותי מאד ומאחר שהיא לא יכלה להגיע לבית החולים היא אמרה לי שתתקשר לאחותה (בתי השנייה) והיא מיד תהיה לצידי. לאחר מספר דקות הגענו לבית החולים ואני מחזיקה את הכסף של הרופא ושואלת את הנהג כמה מגיע לך ? והוא אור לי כלום !!! סליחה אני מבקשת יש לי כסף שנתן לי הרופא מה הוא עונה לי תקני לך שתייה זה יותר חשוב מהתשלום שאת צריכה לשלם לי. אבל בבקשה והוא בשלו ואני הסתכלתי בצידי המונית שם כתוב שם הנהג וקיוותי שאזכור את שמו.

הוא הוריד אותי ליד חדר הטראומה ונכנס פנימה לבקש מהאחות שתגש אלי . תודה רבה איש חביב אמרתי לו ותהיה לי בריא. הוא לחץ את ידי ואמר לי אל תדאגי את בידיים טובות ותודה לאל שלא קרה לך יותר גרוע.

סניטר הגיע אלי ועזר לי לשבת בכיסא ומיד הובהלתי לחדר מיון כירורגי. הצוות בא לקראתי ושאל מה קרה ? והסברתי להם על הנפילה וכו'. הם השכיבו אותי על אחת המיטות ולא עברו דקות ספורות וראיתי את ה"שמש" במלוא הדרה מתקרבת אלי והכוונה כמובן לבתי הצעירה אהבת חיי. אמא'לה מה קרה לך מאמי ? את בסדר? כשאני רואה אותך אין יותר בסדר ממני. היא לא זזה ממיטתי. האחות הגיעה למיטתי ועשתה את הרוטינה שעושים לכל חולה שמתקבל בחדר המיון . שאלה אותי בדיוק מה קרה לי מדדה לי ל.ד. שהיה גבוה מאד מאד (כנראה מהתרגשות וגם מהעובדה שאני מטופלת במחלה זו. מדדת לי חום שהיה גבוה וכן עשתה לי בדיקת דם. לאחר מכן הגיע סניטר ובתי ליוותה אותי לצילום רנטגן . משם נלקחתי למרפאת א.א.ג. ושם קבעו שנגרמו לי שני שברים באף ומכאן נובע הדימום המסיבי. במרפאת א.א.גרון טיפלו בי עם מיכשור שלהם שהיה מאד כואב והפנו אותי לאחר שאשתחרר לרופא א.א.ג. בקופת חולים.

חזרתי לחדר המיון הכירורגי ולמיטתי ניגשו עוד רופאים ורשמו את כל מה ששמעו מהסיפור שלי. לא אלאה אתכם יתר על המידה ואומר כך שבשעה 10 בלילה שוחררתי לביתי עם טופס מסודר שבו מתואר כל מה שהיה לי וכן המשך טיפול.

אנשים חביבים כשנכנסתי לביתי חשתי שאין מאושרת ממני לחוזר הביתה. בעלי קיבל אותי בהמון אהבה ואני רוצה להודות "מעל במה זו" לכל האנשים הטובים באמצע הדרך שנתנו לי הרגשת ביטחון שאינני לבד וכמובן לבחורה הצעירה המתוקה , הרופא שגם נתן לי עבור דמי נסיעה והנהג המקסים שעודד אותו עמד על כך שאתקשר לבתי ולא גבה ממני דמי תשלום.

אנו לא צריכים תמיד לקטר ולהרגיש "שכולם לא בסדר" אין זה נכון יש הרבה אנשים מופלאים שאם קורה משהו כולם עוזרים כמיטב יכולתם.

הצלקות באף טרם הגלידו ונראה לי שישארו "לפאר את פני" אני בהדרגה חזרתי לעצמי אך פיתחתי פחד עצום להגיע לאותו מקום בו שבו נפלתי . ביום בהיר אחד החלטתי לנסות ואכן הגעתי למקום וראיתי את הבור שנמצא שלם (זה למעשה לא בור אלא הגבהה במקום אחד ושם הרגל מעדה. כאמור הגעתי לשם ו"הלכתי כמו על ביצים" אך הייתי חייבת להדיף את הפחד ממני . זהו קוראי החביבים צריך מאד להזהר כי כל תל אביב מהמורות מהמורות ולא לפחד. תודה רבה לכל אותם אנשים מקסימים שעזרו לי בשעתי הקשה מאד מאד. "ת ב ו ר כ ו"

באהבה בקי