הבן של המורה הפרטית שלי.. \פרק 7.

"בואו לתיכון!" עדן צעקה לנו בטלפון "למה?" מלמלתי הייתי עייפה כל כך. שלוש שעות מתמטיקה היו מאחורי והדבר היחיד שרציתי היה לישון. "פשוט בואו!!" אמרה לנו "טוב בואי.." מלמלה לעברי עדי וגררה אותי לתיכון. אף פעם עוד לא היינו שם. היינו רק בחוץ זו הפעם הראשונה שאנחנו נכנסות פנימה. "לאן הולכים?" מלמלתי "עדן בי'7" אמרה לי עדי. הלכנו כמו עיוורות לא ידענו לאן ללכת פשוט התקדמנו וניסינו למצוא את שכבת י'. פיהקתי ונתקלתי במישהו עפתי על הרצפה "אויש.. סליחה אני כל כך מצטער.." מלמל הנער. הקול הזה מוכר. ממש מוכר. מי זה? "הילה?" שאל הנער פתחתי את עיניי וראיתי את תובל. הו כמובן שאני אראה אותו מתי שאני הכי נראת זוועה. "היי תובל.." מלמלתי והוא הרים אותי "מה אתן עושות כאן?" שאל אסף שהסתכל על עדי "עדן קראה לנו. איפה זה כיתות י'?" שאלה עדי ואני שפשפתי את ראשי "אויש.. הילה.. אני כל כך מצטער.." הוא מלמל ונגע במצחי "אח.." סיננתי "בואי איתי.." אמר ותפס את ידי יצאנו לכיוון החניה של המכוניות. הוא חיפש בעינייו מכונית וכשהוא מצא הוא חייך "בואי" אמר ומשך בידי. הוא משך אותי לכיוון מכונית שחורה יפה. "היא שלך?" שאלתי הוא הנהן . "וואי.. לי ההורים שלי בחיים לא יקנו מכונית משלי" מלמלתי ונכנסתי למכונית . "בכל זאת.. בן יחיד" אמר וחייך אליי 'בן יחיד?' חשבתי אז מי זאת התימור הזאת?!. "לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי "לבית שלי.." אמר לי לבית שלו?!?!?.

נקודת מבט עדי:
"אז.. לאן את צריכה ללכת?" שאל אותי אסף "לי'7" אמרתי והוא הוביל אותי במדרגות לכיוון הכיתה. "כיף לראות אותך כאן. תובל גם שמח כשהוא רואה את הילה. תבואו לכאן יותר" הוא חייך "הוא אוהב אותה?" שאלתי את אסף "תובל את הילה?" הוא שאל אותי ואני הנהנתי "כן.. הוא אוהב אותה.." הוא מלמל "גם היא אוהבת אותו" אמרתי והסתכלנו אחד על השני במבט של הם כל כך הולכים להיות עכשיו יחד.
————–
"אז למה רצית שאני אבוא לכאן כל כך מהר?" שאלתי את עדן חיוך ענקי היה מרוח לה על הפנים "איפה הילה?" היא שאלה אותי "עם תובל.." מלמלתי וחייכתי גם אני "טוב.. תעדכני אותה אחר כך.." היא מלמלה ונשמה עמוק "אני וליאור ביחד!!!".

נקודת מבט הילה:
"הנה תיכנסי.." הוא מלמל והוריד מגבו את תיקי ואת תיקו הוא ראה שאני מתנדנדת אז הוא חיבק אותי והוביל אותי לחדר שלו. סוף סוף אני רואה את החדר שלו. הוא היה צבוע בירוק. מיטת נוער רגילה לא גדולה מדי. שולחן עם מחשב עליו ארון בגדים. רגיל. "אני מרגישה שאני הולכת להתעלף.." לחשתי הוא השכיב אותי במיטה שלו והרים את רגליי "יותר טוב?" מלמל לעברי "כן.." לחשתי "אני אביא לך קרח שתוריד את הנפיחות שיש לך.." הוא מלמל לעברי ויצא. יש לי נפיחות?! שיט!!. הוצאתי את הפלאפון שלי והסתכלתי עד כמה נורא זה. אוקיי.. לא כזה נורא. הוא חזר עם שקית קרח מהר החבאתי את הפלאפון והוא שם את השקית על המצח שלי. "עדיף שתלכי לישון.." הוא מלמל לעברי. "כן.." לחשתי נרדמתי מיד. כבר אמרתי שלוש שעות מתמטיקה, לא?.
——–
התעוררתי. הרגשתי מישהו מלטף את שיערי. פתחתי קצת את עיניי וראיתי את תובל יושב לידי ומלטף לי את השיער. סגרתי את עיניי במהירות. הוא המשיך ללטף את ראשי עוד כמה דקות עד שאמא שלו נכנסה לחדר "תובלי אני.. מה היא עושה כאן?".