סוכני השלג| פרק 18(הסיפור שלכם!!!!)

~מנקודת המבט של בן~
-4 ימים לאחר מכן-
״רייבן בסדר?״ אבייה שאלה אותי
״מקווה שעכשיו יותר טוב״ עניתי לה
״היא כבר 4 ימים בוכה, לא נמאס לה?״ אבייה שאלה אותי
״אני גם הייתי עצוב במשך שבוע כשהבנתי שאמא שלי מתה.״ עניתי לה
״אבל בסוף היא לא מתה, וחוץ מזה האח שלה לא מת עדיין..״ אבייה אמרה לי
״אולי במקום להיות נגדה תנסי להבין אותה? זה לא כל כל קשה!״ צעקתי עלייה
״אתה לא צריך להתעצבן.״ היא ניסתה להירגע אותי
״אמא שלך נחטפה, את אמורה להבין אותה. את עוברת את זה גם!״ צעקתי עלייה
״ניסיתי להדחיק את זה, אבל תודה לך שהזכרתי לי.״ היא ענתה לי והתיישבה על המיטה שלה
״סליחה, לא התכוונתי.״ הרגשתי פתאום רע עם עצמי
״זה בסדר, גם אני הייתי בן אדם רע.״ היא אמרה לי
״את בטוחה שזה בסדר?״ שאלתי אותה והתיישבתי ליידה
״כן, בטוח.״ היא אמרה לי
״יופי.״ עניתי לה
״אז מה את חושבת שהולכים לעשות מחר?״ שאלתי אותה
״לא יודעת, מה שבטוח זה יהיה מסוכן, אחרי המשימה הקודמת שהייתה לפני יומיים ולמזלנו כולנו יצאנו בחיים..״ היא ענתה לי
״אבל תא הצלחנו להציל את אמא שלך ואת שון ואת טוני.״ עניתי לה
״מקווה שנצליח מחר.״ היא ענתה לי
״זאת הפעם הראשונה שכולם יוצאים למשימה אחת.״ הזכרתי לה
״מקווה שכולנו גם נחזור מהמשימה הזאת.״ אבייה ענתה לי
״גם אני.״ עניתי בזמן ששכבתי על גבי והסתכלי על התקרה של החדר, לפני כיומיים סוף סוף יצאנו מהאוטובוס הקטן ההוא והלכנו לגור בבית מלון כל שהוא,
הבית מלון לא יותר מדי טוב אבל עדיין יותר טוב מהאוטובוס הקטן והצפוף ההוא.
אני ואבייה חולקים חדר ביחד עם רייבן, שירז אחותי התאומה חולקת חדר על אמא שלי ולי,
בנתיים המפקדת שלנו היא לא אחרת מאמא שלי בגלל שהינו נעלם, אבל אמא שלי אמרה לי שהם יודעים איפה הוא ושהוא לא נחטף אלא רק הלך לעשות משימה קטנה וכבר יחזור,
אני לא כל כל מאמין לה אבל כל השאר מאמינים לה, חוץ ממני ושירז. היחדים שיודעים מתי שאמא שלנו אומרת אמת או שקר, גם עם הוא לבן.
אני מאוד מודאג למצבו של הינו, יותר מהמצב של כל שאר החטופים. לפי מה שאני הבנתי המצב של שון וטוני טוב מאוד והם ישרדו עוד הרבה,
אבל המצב של אמא של אבייה מצב קשה במיוחד, הנקמה של הקט המושגעת הזאת מתוכננת נגדה במיוחד וכל השאר בשבילם רק ׳אפשרות שנייה׳ או ׳תוכנית ב׳
״בן?״ שירז פתחה את הדלת וקראה לי
״מה?״ קמתי מהמיטה והסתכלתי אחורה כדי לראות מה קורה עם אבייה, היא הייתה של על המיטה והעניים שלה היו עצומות,
״מה השעה?״ שאלתי את שירז כשהתקרבתי אל הדלת
״6 בערב״ היא ענתה לי
״וואו, כבר?״ הייתי מופתע
״כן, דפקתי בדלת לפני שעה אבל אף אחד לא ענה .״ היא אמרה לי
״כנראה שכולנו ישנו.״ עניתי לה
״בוא שנייה אל החדר שלנו.״ היא אמרה לי
״שנייה.״ אמרתי לה והתחלתי ללכת לכיוון הנעלים שלי, שמתי אותם וחזרתי אל שירז
״הולכים?״ שאלתי אותה
״יאללה בוא כבר..״ היא צחקה והתחילה ללכת את החדר השני
״אמא תפתחי!״ שירז צעקה כשהגיעה אל החדר
״שנייה..״ קולו המוכר של הינו נשמע
״הינו?״ שאלתי את שירז
״כן, הינו חזר..״ שירז הסבירה לי ולפתע הדלת נפתחה והינו היה בפתח