לאהוב בכוח – פרק 15

עכשיו אולי באמת אני אתאבד..

אני לא מאמין שהיא נטשה אותי ככה. היינו יכולים לפתור את זה…
והיא טעתה. אני לא יכול למצוא מישהי יותר טובה, היא הבן אדם הכי מושלם שיכול להיות.

אבל התנהגתי בטיפשות. רבתי עם הארי והוא בכלל לא עשה כלום…
אני מתבייש בעצמי. רבתי עם החבר הכי טוב שלי.. על כלום.
ועכשיו גם הוא לא מדבר איתי…

אולי זה סימן… הסימן האמיתי לגמור עם החיים האלה..

רצתי חזרה לבית ועליתי לחדר שלי. החדר שבו הכל קרה…
ישבתי על הרצפה, לא רוצה להתקרב אל המיטה הזו ולקבל זכרונות רעים.
"לואי?" שמעתי קול רך.
הקול שאני אוהב.. הקול שאני מכיר…
הסתובבתי ואכזבה גדולה התגלתה. זו הייתה איימי.
"מה את רוצה?" שאלתי. "נייל רצה שאני יגיד לך שהוא מאוד מצטער.." היא אמרה.
"בגללו היא עזבה אותי, היא נפרדה ממני וטסה חזרה לאירלנד" אמרתי.
"אני כל כך מצטערת.." היא מלמלה וחיבקה אותי.

-נקודת המבט של איימי-
"אני כל כך מצטערת.." מלמלתי וחיבקתי את לואי.
"אנחנו עברנו את אותו הדבר, אני יודעת בדיוק איך אתה מרגיש" אמרתי, מנסה לעודד אותו.
"לא איימי, אנחנו לא עברנו את אותו הדבר. נייל בגד בך, והשלמתם. לוסי בגדה ובי וברחה" הוא אמר וראיתי דמעות זולגות על פניו.
"היא לא הולכת לחזור.." הוא מלמל, ויכולתי להרגיש עד כמה היא חסרה לו.
לפי המבט, לפי הטון דיבור, לפי המילים… יכולתי להבין שהוא מתגעגע אליה.
"אתה מתגעגע אליה נכון?" שאלתי. "כן.. היא חסרה לי כל כך…" הוא מלמל וחיבק אותי עוד הפעם.
"אני כל כך מצטערת…" מלמלתי והרגשתי שדמעות מציפות את פניי גם.
"למה את בוכה? את לא צריכה לבכות.." לואי אמר. "סתם פשוט.. לא נעים לי.." מלמלתי.
"ומה הסיבה האמיתית?" הוא שאל. מנסה להוציא את זה ממני בכוח.
"הבריחה של לוסי.. היא החברה הכי טובה שלי…" מלמלתי. "כן…" הוא מלמל והסתכל על פניי.
"אני לא רציתי לספר את זה לאף אחד… אבל בגלל שאת הבן אדם היחיד שיודע מה אני עובר… אני חושב שכדאי שאספר לך" הוא אמר.
"מה זה?" שאלתי. הוא השפיל את ראשו ונשם בכבידות. "אני רוצה להתאבד" הוא אמר בבת אחת.
"מה לואי?! לא! ממש לא!!" צעקתי. "מה כבר יש לי לעשות??" הוא שאל שפניו מוצפות בדמעות, עוד הפעם.
"יש לך חיים פשוט מושלמים! אני מבינה שלוסי ברחה והכל… אבל עדיין! יש לה קריירה ברמה גבוהה, אתה עשיר, יש לך חברים מדהימים.. ושלא נדבר על משפחה בכלל,איך שהם תמכו בך לאורך כל הדרך… רק בזכותם אתה במצב הזה עכשיו…" הסברתי. אני הייתי מתה לחיים כאלה!
"את יודעת איזה חיים יש לי? להיות כל דקה מוקף בצלמים? אני לא יכול לעשות את מה שאני אוהב בלי שישאלו אותי שאלות ויחקרו אותי על זה! אני לא האדם שהייתי לפני האקס פאקטור…" הוא מלמל.
"אתה טועה. אתה כן אותו הבן אדם" אמרתי, מציבה עובדה.
"איך בדיוק?!" הוא שאל שהוא מחבק אותי עוד הפעם. "אני לא יודעת איזה בן אדם היית לפני האקס פאקטור, אבל אני יודעת שבן אדם לא יכול להשתנות כל כך מהר… זה לוקח שנים על גבי שנים לבנות את זה… אני לא חושבת שחל בך שינוי… ואם מותר לי להגיד את זה, אני חושבת שאתה בחור מושלם. אתה מצחיק, חכם, חמוד, מקשיב… והבחורה שתיהיה איתך תיהיה בת מזל, אני מבטיחה לך" הסברתי.

"כבר אמרתי לך שאת בן אדם שמציל חיים?" הוא שאל. "לא.." מלמלתי וצחקקתי.
"אני אומר לך עכשיו" הוא אמר וחיבק אותי עוד הפעם.
"תודה על שעזרת לי להתמודד עם המשבר הזה…" הוא מלמל. "שמחה שיכולתי לעזור" אמרתי.
"אז מה אתה הולך לעשות בעיניין לוסי?" שאלתי.
"אני לא יוותר. אני טס לאירלנד ואני הולך להחזיר אותה אליי"