פרק 1-להיות נאהבת ♥

רדו לרציתי להוסיף שם יש עוד שני דמויות של בנים שהיתווספו (:
ועכשיו לפרק….
"לרי מתוקה שלי הכול מוכן אני רואה, " אמרה, "כן אני 'מתה' שיבוא כבר שבוע הבא…" אמרתי בציניות, "את מבינה שלי ולאבא שלך אין ברירה….ו.." "אל תקראי לו אבא! הוא לא אבא שלי !" צרחתי בזעם, "לרי מאמי…" אמא התחילה להגיד, "קוראים לי לירון…." אמרתי בלי להביט בה בכלל לקחתי את האייפון מהשולחן ויצאתי , אמא הסתכלה על הרצפה לרגע פרצופה העציב, "את באה? חשבתי יש לנו עכשיו מפגש היכרות בפנימייה החדשה שלי לא?" שאלתי בזילזול, היא לקחה את המפתחות ויצאה אחריי,
נכנסנו לגיפ הענק ,ואמא התחילה לנהוג, עכשיו תבינו למה אני מתנהגת לאמא ככה ,לא סתם ממש לא ,פעם אני ואמא שלי הינו הכי קרובות תמיד ביחד, לא נפרדות, אבל אז ביום 'בהיר אחד' אבא שלי ואני מדגישה- האמיתי, מת, הייתי רק בת 11 הוא פירנס אותנו היה הכול בשבלינו שהוא מת קרה לאמא משהו, היא לא יכלה להתמודד עם זה…הייתה חולה גם , ביקרנו הרבה בבית חולים אני עשיתי הכול בבית וטיפלתי בה, הכול השתנה שהיא פגשה אותו האבא החורג שלי הם התחתנו שהייתי בת 13 אחרי זה היא שחכה אותי ולא הקדישה לי זמן, לפחות ככה אני הרגשתי, תמיד ידעתי שהיא איתו רק בגלל הכסף, הוא עשיר מאוד,לנו היה בקושי משהו, אבל אמא לא הבינה שהיה לנו…אחת את השנייה, כל יום בכיתי בגלל זה והוא בקושי היה בבית עבד כל הזמן ,אבל היה לנו מה לאכול ולשתות ככה אמא חשבה ,אני חשבתי שהכול התפרק ,ובטח עכשיו אנחנו לא משפחה הכול נהרס, בגלל כניסתו של האדם הזה אף פעם לא התחברתי אליו ואני עכשיו כבר בת 16 חמש שנים עברו מאז מות אבי ,חמש שנים אני לא חווה אהבה ,אפחד לא אוהב אותי ,אמי רחוקה וקרירה כל הזמן מגנה עליו על ה'עשיר' שלה, ואני? חיה כל יום איכשהו ,עד ששמעתי שהאבא החורג שלי קיבל קידום, והוא צריך לעבור לאמריקה כמובן שאמא הולכת איתו…ואני ? אני נשארת פה…אהיה בפנמייה הכי יוקרתית בארץ, עד שיחזרו הממ שנתיים ככה? מצדי שלא יחזרו! לא אכפת לי…אבל אני ? ללמוד בפנמייה עם נערים ונערות בגילי…מה שלא ראיתי מגיל 12, שהייתי באמת בביהס אמיתי, יצאתי מהביהס בגלל שטיפלתי באמי, ואז החתונה, עד גיל 15 קיבלתי שיעורים פרטיים בבית, כמו האלה מהמעמד העליון אף פעם לא הרגשתי שייכת ,עובדה עכשיו הם נוטשים אותי פה, ב..פנמייה,
"את תאהבי אותה…היא הכי טובה בארץ…" אמרה אמא בזמן שנהגנו, תמיד שאנחנו באוטו אני נזכרת באבא, הרי הוא מת בתאונה, אני לא ישכח את היום הזה…שהודיעו לנו … למה? כי זה היה ביומלדת שלי, :הכול בסדר?" שאלה אמא, והסיטה מבטה אליי, "תתמקדי בכביש,זה יותר חשוב, "אמרתי שהסתכלתי מהחלון, היום יום יפה…אני לא זוכרת מתי יצאנו לאחרונה, קרובי משפחה אין לנו אולי כמה דודים בח'ול, "הגענו…" אמא הכריזה ויצאנו מהגיפ הענק, זה היה…פנמייה כל כך מפוארת ויפה…. "את ממש תאהבי אותה, " אמי אמרה, אני שתקתי בחנתי את המקום שאהיה בו שנתיים שלמות….אם לא יותר…