לאהוב בכוח – פרק 14

אני מעדיף לגמור את זה. כאן, ועכשיו.

עמדתי 5 צעדים לפני שפת הכביש. מסתכל על כל מכונית שעוברת. אלפי צלמים היו ממולי, מהצד השני של הכביש. מצלמים ומתעדים כל מה שהולך כאן.

לקחתי צעד אחד, מתכונן לרגע.
צעד שני, חושב אם זה שווה את זה.
צעד שלישי, אני מוכן.
צעד רביעי, עוד צעד אחד וזה מסתיים. המסע הזה מסתיים.
צעד חמישי….
זהו, זה נגמר. אני בגן עדן.

״לואי!!״ קולו של נייל העיר אותי ממחשבותיי.
חלום. הכל היה חלום.
חלום שהרגיש כל כך אמיתי…

״מה קרה לך??״ הוא שאל בדאגה. ״חלום.. סתם חלום…״ מלמלתי.
״תקשיב.. הארי לא שכב עם לוסי״ הוא אמר.
״מה..? אז מי כן..?״ שאלתי.

-נקודת המבט של נייל-
״מה..?אז מי כן..?״ לואי שאל.
נשמתי נשימה עמוקה, והחלטתי להיכנס לזה. להיות כנה.
״אני״ אמרתי וראיתי איך פניו נהיות אדומות.
״אתה?!״ הוא צעק.
יצאתי מהר מחדרו וירדתי למטה, איפה שגל הבנים והחברות שלהם.
״לואי אני נשבע לך שיש הסבר!!״ צעקתי.
״מה הולך כאן??״ מאיה שאלה.
״מסתבר שנייל הוא זה ששכב עם לוסי…״ לואי מלמל והתקרב אליי. ״לואי תן לי להסביר.. אני נשבע לך שלא היה לזה שום משמעות״ מלמלתי. ״איזה תירוץ כבר יכול להיות לך? פשוט ראית אותה ואמרת לעמצך: בוא נשכב איתה??״ הוא שאל, חוקר אותי.
״לא לואי! אני הייתי בדיכאון בגלל מה שקרה לאיימי, אז שתיתי. התחלתי לקפוץ על המיטה שלך ולוסי נכנסה.. וזה קרה..״ מלמלתי. ״ואין לזה שום משמעות!״ הוספתי.
״אני חייב ללכת למצוא אותה..״ הוא מלמל ויצא מהבית.
ישבתי על הספה והנחתי את ראשי על הכרית.
״מה הסיפור עם שלושתיכם?״ שירז שאלה שזאין משחק בשערה. ״שכבתי עם לוסי, אבל אין לזה שום משמעות״ אמרתי.
זהו, שפכתי את הלב שלי בפניהם, הייתי כנה. עכשיו, נותר רק להתמודד עם התוצאות…
-נקודת המבט של לואי-
״לוסי איפה את??״ שאלתי שנכנסתי לביתה הריק.
״לוסי!!״ קראתי לה והיא לא ענתה. עליתי לחדר שלה וראיתי מכתב על המיטה.
״ללואי״ היה רשום על גב המעטפה.
פתחתי את המעטפה וקראתי את המכתב.
״לואי היקר, אני מצטערת על הכל. אם אתה קורא את זה, כנראה שכבר גילית ששכבתי עם נייל ולא עם הארי..
אני אוהבת אותך ואני מאחלת לך את הטוב ביותר, אתה מתצא את מה שמגיע לך, אבל זו לא אני. אני מצטערת שאני אומרת לך את זה עכשיו, אבל אני לא יכולה להכאיב לך יותר, אני מצטערת…
ואל תטרח ליצור איתי קשר, כי טסתי חזרה לאירלנד…
אוהבת, לוסי״ .
הדמעות לא הפסיקו לזלוג. היא עזבה אותי. היא באמת לקחה את החלק האחרון שנשאר לי כדי לחיות, ופשוט ריסקה אותו. היא הרסה כל מה שהיה לנו ביחד.
״אני לא מאמין עליה..״ מלמלתי. היא קרעה אותי לגזרים. הרגשתי שבאמת נמאס לי.
עכשיו אולי באמת אני אתאבד..