לעקור את הלב

לא פעם הגיע הזמן,
לעקור את ליבי ממקומו,
לקחת איזה סכין-
ולנעוץ בליבי, אותו.

ממזן כבר רציתי לדעת-
איך זה לא לאהוב?
לא לאהוב כלל,
בכללי ובכלל,
רק.. רקל אל לאהוב.

אולי הראש כבר לא מתעסק?
אלי הכאב קצת שוכח?
אולי פתאום- זה אל חשוב כול כך!
ואולי אפסיק להתמקח!

אז הצעתי זאת,
לאחת הבנות,
שסבלו מדיכאון של שנים.
היא אמרה בשקט: "זה ל יעבור,
אהבה- זה לעולמים".

אבל אינני מאמינה,
שיש דבר.
דבר מחורבן
ושמו אהבה.

ועם יש אולי
אכנה זאת אחרת:
התענייניות, סקרנות,
רצון להכיר.
אבל אהבה- זו מילת גנאי.
שאוהת אסלק ממילוני.
עכשיו.

נעמדתי מול המכשף הדגול-
ושמו הוא דיקן, דיקן וותם.
הרים את מטהו- גבוה גבוה!
נתן לי צל"ש ושלח לעולם.

מאז אהבה לא הרגשתי שנים.
ואני מאוד משוחררת.
אבל מחשבות מרצדות בראשי,
ושעכשיו אני- קצת אחרת.