שטח אויב – פרק 1

– 4 ימים לפני כן –

"אנחנו לא מאמינים בפחד , אנחנו לא יודעים מהו פחד , רק רעל , אתם תוקפים , רומסים , הורסים , והורגים כול מה שנקרא בדרככם"
"מהו המוטו שלנו?" שאג המפקד .
"להיות נאמנים" צעקו כול החיילים שעמדו בדום בשורות מסודרות , כולל אני .
"אני לא שומע" צעק שוב , עיניו הצהובות זהובות של המפקד הבריקו .
"להיות נאמנים" צעקו כולם בעצמה חזקה יותר , קולנו הדהד בחדר הגדול שהכיל את הפלוגה שלנו .
"משוחררים" צעק והסתובב אחורנית .
"קדימה בלה , בואי נלך" סילבר משכה את ידי , "רק רגע , אני רוצה לדבר עם המפקד , תלכי לחדר האוכל עוד חמש דקות אני יגיע" אמרתי לה .
החדר התרוקן , רק המפקד נישאר ועיין בכמה מסמכים , "*קולנול אדוני ?" שאלתי בנימה הראוי למפקד בדרגה גבוה .
"כן חיילת ?" שאל אותי ואפילו לא העיף מבט לעברי , המשיך להסתכל על הדפים שלו .
"אני רוצה להתייצב לתפקיד" אמרתי בהחלטיות , כמו שהוא אמר מקודם , אני רואה רק רעל בעניים .
הוא גיחך וסוף סוך הרים את מבטו מהדפים שבהם עיין , "העבודה הזאת לא מתאימה לבחורה" אמר ומקולו נשמע זלזול .
זה העליב אותי , זה פגע בי , זה רמס אותי , כאילו אני לא שווה שום ערך ליד שאר החיילים הגברים .
"סליחה ?!" שאלתי טיפה המומה , רציתי כול כך להתייצב בתפקיד הזה , נמאס לי להישאר כול הזמן בגבולות , אני רוצה להיכנס לתוך שטח אויב ולהילחם .
"מה ששמעת *מייג'ור , עכשיו תלכי לחדר האוכל " אמר לי בקול עצבני והסתובב והלך לצד החדר ונעלם בתוך מין משרדון קטן עם *הגנרל .
זה כול כך הרתיח אותי , הרגשתי איך דמי מתלהט וראשי קודח בעצבנות יתרה למשמע דבריו , מילותיו לא הפסיקו להדהד בתוך ראשי .
'העבודה הזאת לא מתאימה לבחורה' , מאיפה הוא יודע ? הוא בדק ? ראה ? מאיפה הוא יכול לדעת שאני לא מתאימה לתפקיד , רק בגלל שאני בחורה ?
זה הרתיח אותי , אבל אני לא מתכוונת לוותר על זה , אני רגילה לקבל מה שאני רוצה , ואני יקבל את זה !
שבתי על עקבותיי ויצאתי מתוך החדר הגדול , וצעדתי אל עבר חדר האוכל , מצאתי את כולם יושבים מסביב לשולחנות ואוכלים אוכל שלא נראה כול כך מזמין וטעים .
הסתפקתי בלקחת כוס מים קרירים , איתרתי את סילבר במבטי , היא ישבה בשולחן בקצה החדר מסביבה , גם רוז , וג'סמין .
התיישבתי לידן , "אז איך היה ?" שאלה אותי סילבר בשקט , לא רציתי לספר לה על התבוסה שלי , על הזלזול של המפקד כלפי ולזה שהיותי 'בחורה' .
"בסדר " אמרתי ולא הארכתי בתשובתי .
"קדימה חיילים , אימון צהריים" שמעתי את קולו של המפקד פלוגה שלנו , אותו מפקד שגילה כלפי זלזול.
הוא בסך הכול גדול ממני בשנתיים , הוא בן 22 , ואני בת 20 .
"כן אדוני" שמעתי את צעקתם של החיילים , אבל אני לא צעקתי , נשארתי בשקט וסיימתי את כוס המים הקרירים שלי לפני שיתחיל האימון .
האולם התרוקן מחיילים , אני , רוז וג'סמין התקדמנו אל עבר היציאה גם אנחנו , סילבר כבר נעלמה בין ההמון היוצא , רוז וג'סמין המשיכו ונעלמו גם הן עם ההמון ואני פילסתי את דרכי החוצה .
יד חזקה ושרירית תפסה את ידי לפני שיצאתי , הרמתי את ראשי וראיתי את המפקד שהביט הישר אל תוך עיני .
עיניו הזהובות קדחו בתוך נשמתי , קרבי להטו בתוכי ובטני התכווצה בחוזקה , פיו נפשק מעט ולפי זה הבנתי שהוא עצבני .
"את לא שונה *מייג'ור , את תעשי מה שכולם עושים , זה ברור ?" שאל אותי בנימה עצבנית במיוחד .
חדר האוכל התרוקן , רק אני והוא עמדנו בפנים ליד הדלת .
"ועוד איך אני שונה , אתה תראה " אמרתי ועקרתי את ידי מאחיזתו האגרסיבית , שמעתי אותו נאנח שיצאתי .
הוא עוד יראה שאני שונה , 'שהעבודה כן מתאימה לבחורה' .
ראיתי את כולם רצים סביב מחנה האימונים , ואיתרתי את רוז בין כולם , אנחנו פלוגה של 50 איש , רובם חיילים חדשים בני 18-19 , ויש כמה פה שהם 20 כמוני .
ורק המפקד הוא בן 22 , הפלוגה השנייה בדיוק אותו הדבר וגם המפקד שלהם בן 22 .
רצתי לצד רוז , "איפה היית ?" שאלה אותי כשהיא מתנשפת מהריצה , שערה בלונדיני בצבע פלטינה המגיע עד השכמות אסוף בקוקו גבוה ומתוח .
"מכשול קטן בדרך , אל תדאגי" אמרתי משועשעת והדבקתי את קצב ריצתי לסילבר שרצה לפנינו עם ג'סמין , רוז רצה מהר יותר וגם היא הדביקה את קצב הריצה .