לא נשברת / פרק 28

התקשרתי לזאק .
זה הדבר הראשון שאני צריכה לעשות לפני שאני יוצאת מכאן , בורחת מכאן והופכת להיות ציידת
ראשים ביחד עם פז , אני לא מאמינה שהיא הסכימה לזה , אני לא מאמינה שהיא הסכימה לעבוד אצל
אבא שלי ועוד לי היו התבטויות .
" סלסט ?" שמעתי את קולו שדיבר במהירות רבה .
כעסתי כול כך , לא יכולתי להאמין שהוא שם מכשיר איתות על הפלאפון שלי , דרך כול כך קלה לגלות
איפה אני נמצאת נכון ?
" כול כך קל למצוא אותי נכון ?" אמרתי בקול כועס " אתה אף פעם לא יכול לעשות משהו בעצמך ?
אני יודעת הכול זאק , על ברוקלין , על המעצר , על המשאבים שלך .
טוב , יש לך על הפלאפון שלי מכשיר איתות . מצחיק זה למה המשפחה שלי היא המשפחה הכוחנית
ביותר , צ'או ובהצלחה ." הוצאתי את הסוללה מהפלאפון שלי ורסקתי אותה על הרצפה , בועטת בה ,
זורקת אותה מצד לצד , מכניסה אותה לתוך הכיור עד לבסוף היא מתחילה להתפרק וכול זה היה רק
הוצאת עצבים של מספר ימים קלושים .
לבסוף חזרתי לחדר , אחרי ששטפתי את הפנים שלי ודברתי עם ההשתקפות שלי במראה לגבי
הדברים שיקראו , לגבי השקרים . ואני הצטרך להסתיר מאמי את כול מה שעבר עלי , אני לא אוכל
לספר לה שאבא בחיים , שהוא אוהב אותה והוא רוצה לראות אותה , שאהוב ליבה בחיים .
אבל היא נהיית דכאונית מרגע לרגע וכול משחק חיים ומוות מתחיל בכול רגע ורגע , גם לפני עשרים
שנה אמא שלי קיימה משחק שנקרא המשחק בין 'ציידת הרפאים' ל'שד השחור' .
חה , אני לא הייתה יכולה לתפקד צבא שלם של חיילים , ועוד שזאק היה מציע לי נישואים באמצע
המשחק , זה היה לגמרה משוגע ולא הייתה יכולה לתפקד בצורה נורמלית .
החלפתי את הבגדים המסריחים שלבשתי בבגדים חדשים שאבא שלי הביא לי , זה היה שורט קצר .
לא יותר מידי קצר אלא שורט שאפשר לרוץ בו וגופייה לבנה ארוכה , שעוקפת את השורט והיא הייתה
נוחה מאוד כך שלא יכולתי להתלונן על הבגדים שלי .
התהלכתי בחדר עוד מספר שניות והתקרבתי אל עבר השידה , הרמתי את התיק השחור שעמד על
הרצפה והתחלתי להוציא את תכולתו על המיטה . בקושי היה משהו בתוך התיק .
היה שם בקבוק מים , כדורים לאקדחים , אקדח שחור וכמובן עוד מכתב לבן עם חותמת אדומה
מוחתמת עליו . אני חושבת שאבא מאוד אוהב לכתוב מכתבים , אולי הוא יכתוב עוד מכתב לאמא שלי .
' קרוליין היקרה , תשמעי אני חי ! באהבה בעלך האהוב איאן ' כן .. אמא שלי תתעלף על המקום
ואז תצרח בקולי קולות מי מעז לעבוד עליה , אמא שלי והנערה שהייתה לפני עשרים שנה הן שני
נשים שונות לגמרה שלא יהיו אותו דבר .
אני מתגעגעת לאמא השמחה שלי .
פתחתי את המכתב בתיסכול רב ונאנחתי בכבדות .
" סלסטיה ביתי , אני יודע שאולי נמאס לך מהמכתבים והמכתב הראשון כנראה העציב אותך .
אני מצטער , רק רציתי לגונן עליך " אה כן ? איפה היית לפני שנה ?
אה נכון , תקפו אותך ואתה היית צריך לעזוב כדי לשמור עלינו ובגלל זה לא הציקו לי שנה , אבל
עכשיו זהו זמן שונה .
" בנוסף , התיק הזה הוא בשביל להסתיר את המזוודה , ברגע שתפתחי את המזוודה יהיה שם
מכתב נוסף , אני מזהיר אותך לכול מקרה " צחקתי והמשכתי לקרוא " בכול מקרה , אחרי מסיבת
העיתונות אני צריך שתסעי במהירות רבה לבסיס של סבא שלך ושם יחכו לך האנשים שלי .
ודרך אגב , אל תתרוצצי עם זאק הריסון , אני מזהיר אותך ביתי ואני צופה בך , בכול תנועה שלך .."
וככה הסתיים המכתב המאיים של אבי , אל תדאג גם לא רציתי לה'תרוצץ' עם החבר הקטן שלך ,
אבא שלי מאוד זקן , ל'התרוץ' איזה יופי .