שטח אויב – הקדמה

הרגשתי שכול הכוחות הנפשיים והפיזיים אוזלים ממני , ראשי קדח בעצמה אדירה והשמש קפחה מעל ראשי בהירה מתמיד.
נעצרתי מההליכה הממושכת והבטתי מסביבי , המון סלעים אפורים ומשונים, הרים מסביב חלקם גדולים כמו צוק ושניים נמוכים יותר וניתנים לטיפוס , עצים ירוקים שפורחים כול השנה וגזעם עבה וחום .
השקפתי על עניי והבטתי אל האופק , אל בין העצים שנמצאים כמאה מטר ממני , שרידים של מבנה שהיה פה פעם , עכשיו נותר רק חורבות , בדיוק כמו בלב שלי .
הבחנתי לאור השמש הנוצצת ליד החורבות באגם מים , בכול כוחותיי המעטים שנשארו לי מיהרתי את קצב הליכתי הצולעת אל עבר אגם המים .
המאה מטר האלו נראו כמו מאה קילומטר , אבל לבסוף בשיכול רגליים הצלחתי להגיע אל האגם מים שבתוכו מים צלולים .
כרעתי ברך ליד המים , הצמדתי את ידי והרמתי מים כמו חופן אל פי , בעוד המים נוזלים מבין הפתחים הקטנים שבין ידי .
עשיתי ככה כמה פעמים עד שהרוותי את צימאוני הנואש למעט מים קרירים .
הבטתי על עצמי , בגדי המדים שלי מלוכלכים ומלאים בבוץ , כך גם שערי שאוסף בקוקו גבוה מרושל ומבולגן .
פניי מלוכלכות , חתך עמוק מעל גבתי הימנית הפסיק לדמם , הדם שדימם דבוק לעורי מגיע עד ללסתי , שפתי העליונה בצד ימין שסועה בחתך עמוק ואדום , ומתחת לעני השמאלית חבורה אדומה סגולה .
פרקתי את הכתף השמאלית שלי , בעזרת היד הזאת חיבקתי את מותני כדי להקל טיפה על הכאב .
הנחתי את נשקי על הקרקע לצידי , כדי שאם אני יזדקק לו אני יחטוף אותו לידי וירה במי שצריך .
קרעתי חתיכת בד משרוול חולצת המדים שלבשתי , הרטבתי את הקצה במים קרירים מהאגם וניגבתי את הדם כמה שהצלחתי , שאר הדם נדבק לעורי ולא הצלחתי לקלפו .
הרטבתי גם את שפתי העליונה , ושתיתי עוד מים .
הרטבתי את פניי במים ושפשפתי טוב טוב כדי לקלף את שאריות הבוץ והלכלוך.
בטני קרקרה , אבל זה לא משהו שאני יכולה לטפל בזה עכשיו , כתפי כאבה , וראשי הלם פחות ממקודם בגלל המים ששתיתי .
הייתי יכולה להישבע שאני שומרת רעשים , הבטתי מסביבי , ידי מכוונת לעבר האקדח למקרה הצורך .
הכול השתתק שוב , אפילו ציפורים לא צייצו ביער , אפילו צרצרים לא נשמעו בשום מקום .
התעלמתי , יכול להיות שדמיינתי בגלל החום הכבד .
התרכזתי שוב בניסיון ללפף סביב הכתף את רצועת השרוול שקרעתי מחולצתי מקודם , אבל זה רק הכאיב לי יותר אז החלטתי לוותר .
שמעתי רשרוש נוסף מהשיחים , תפסתי במהירות את הנשק וטענתי אותו .
הקליק שסימן לי שהנשק טעון גרם לי לשיכרון חושים , אני כול כך אוהבת את הצליל הזה , הצליל הזה שאומר שאם אני יורה אני עוזרת , עוד סיבה למה אני נמצאת איפה שאני נמצאת .
כיוונתי את הנשק בידי הימנית בעוד שידי השמאלית לא יכולה לזוז .
הבטתי מסביבי , מבטי עובר על הכול לא מפספסת שום פרט , לא סלע ולא ענף , מביטה על הכול.
הרעש נשמע שוב , ואז הוא קרס קדימה , שיערו השחור פחם בתספורת מארינס הבריק בשמש , עניו הצהובות זהובות הצטלבו בעניי רגע לפני שקרס על הרצפה מבקשות רחמים .
תפסתי את נשקי קרוב אלי , לא ניתקתי אותו ממני והלכתי לראות את החייל הפוצע שמולי .
הוא נפל על בטנו , ידיו הריקות פרושות לצדדים ולצידו זרוק הנשק שלו .
התקדמתי לעברו , בעזרת רגלי הפכתי אותו כדי שאני יוכל לראות את פניו .
המבט שלי שפגש בעניו באותו הרגע שהוא נחת על הגב ויילל יללה קורעת לב .
זה שבר אותי , מרט את עצביי וגרם לבטני להתכווץ.
כרעתי ברך לידו , ובחנתי את מצבו העגמומי , מצבו הרבה יותר קשה משלי .
חור פעור בבטנו וכול מדי ההסוואה שלו קרועים ומלאים בדמו האדום שחור שנהפך לקרוש , לכלוך ובוץ היו מרוחים על פניו ועל שיערו , מבטו מלא יגון וכאב .
פניו מרוחות בדם , וכנראה שגם קליע חדר לכתפו הימנית בשל כך שהוא לא הפסיק ליילל ולאחוז בזרוע הזאת.
המדים שלו היו בהירים , הוא משלי , הוא מחייל הנחתים של ארצות הברית .
על כיס המדים תג תפור עם שמו , *קולנול ג'ייקוב קולינס .
חייבים לטפל בו או שהוא ימות , אבל אנחנו באמצע שטח אויב , במדינה זרה ואין לנו שום דרך שאליה אפשר ללכת .
אני צריכה למצוא את המוצב שהופצץ של צבא ארצות הברית ולראות אם יש עוד ניצולים נוספים .
״ תחזיק מעמד ״ אמרתי לו , כבר שעות שלא שמעתי את קולי , ניסיתי לשמור על שקט ככול שאפשר , שחיילים מהצבא הנגדי לא ימצאו אותנו , אנחנו באמצע עיראק ובתוך שטח אויב .
במחשבות אלו , שמעתי רעשים מחרישים אוזניים קליעים שעפו באוויר והתנפצו על הקרקע מעיפים אדמה לצדדים .
״ קדימה אנחנו חייבים למצוא מקום מחסה ״ אמרתי , הרמתי את ידו שנכרכה סביבי ונגעה קלות בכתפי הכואבת.
הרמתי אותו מהרצפה ורצתי בצעדים כושלים אל עבר החורבות של המבנה שפעם עמד פה .
שהגענו שחררתי אותו והוא נפל מידי אל הרצפה הקשה , הוא ילל שוב ונאנק מכאב .
התכופפתי לצידו , ״ תשתטח ״ פקדתי עליו והוא עשה כדברי ועוד כמה יללות כאב נפלטו מבעד לשפתיו.
ייצבתי את הנשק שלי , וכיוונתי את העינית של הצלף , ראיתי את היורה .
בלי להסס לחצתי על ההדק ויריתי לו בדיוק באמצע המצח .

-4 ימים לפני כן-