זאת אשמתך???

אני מתקרבת אלייך ואתה אלי,הראש שלך זז טיפה לצד ימין,שלי לצד שמאל,שפתינו נפגשות לנשיקה אחת ארוכה ומתוקה,נשיקה רכה ונעימה,ואז אני נופלת.
אני מתכווצת מכאבים על הרצפה,מנסה להוציא את הכאב מתוכי,אני מנסה להוציא את ליבי הדואב מן גופי,ציפורני שורטות את חזי בזמן שאני מנסה להפסיק את הכאב.
את נופל לצידי,מלטף אותי,אומר לי שהכול היה בסדר,אבל אני רואה את כאבך ואת דאגתך בעיניך ומבינה שהכול בהחלט לא בסדר…
״א…ני…א…ני״אני ממלמלת״מה,מה קרה?״אתה שואל בשקט עם קמצוץ של דאגה ״א…ני……או…הבת…..או…תך…״אני ממלמלת שוב
״גם אני אוהב אותך,סליחה״אתה אומר ורק אז אני מבינה,שזאת אשמתך…