מפלצות הלילה הגשום | פרק 1

הערה: מדובר בסיפור בן 115 עמודים – 20,000 מילים למדקדקים – שכתבתי בגיל 13 (לפני המוווון שנים) והוא מפורסם במלואו בבלוג Shimonstories.wordpress.com. בינתיים אפרסם אותו כאן, בחלקים. תהנו!

פרק 1

"בוקר טוב קְרֶייג!"
נשמעה צעקתה המרגיזה של אמי. ממש מעל המיטה שלי. בהתפרצות כעס הרמתי את הכרית שלי וזרקתי אותה לכיוונה. החטאתי למזלי. טוב נו, אימא שלי יודעת שזה נעשה בחביבות.
"אין היום לימודים, אימא. למה הערת אותי?"
"אני יודעת. אבל בוודאי שכחת שאנחנו נוסעים היום לדודים של אבא, נכון?" השיבה אמי בחיוך.
ומיד נזכרתי, קפצתי מהמיטה שלי והתחלתי להתלבש בזריזות, כמעט לבשתי את הג'ינס הרחבים האופייניים שלי הפוך, ואת החולצה גם כן. אבל קבעתי שיא של התלבשות. כשסיימתי פניתי אל אמי: "מתי יוצאים?"
"בעוד רבע שעה, בינתיים גש לאכול!" היא אמרה, טסתי למטבח.
למען האמת, הדודים של אבא שלי הם לא הבני-אדם שהכי מלהיבים אותי, אם לומר את האמת. בדרך כלל משעמם שם. אז זהו שדווקא בימים הקרובים לא יהיה כך. יש לי סיבה לשמוח: לכבוד חופשת החורף אימא שלי הזמינה כרטיסים למולטי-פארק: כל הכיף שבעולם מלוכד לתוך בועה אחת, כל דבר שרק תחשבו עליו נמצא שם. הכל.
רק חבל שלא יורד שלג באזור הכפר שבו גרים דודיי, אני בטח אתגעגע. כי היכן שאנחנו גרנו יורד שלג בחורפים.
"הכל מסודר!" צעקתי אמש בשמחה כשסידרתי את הדברים לחופשה שאליה נצא למחרת, "זה יהיה החופש המאושר ביותר בחיים שלי!" צהלתי.
"אתה צודק לגמרי." אמר אבי והכניס לפיו קציצה שלמה.
"אני בטוחה שהאווירה הכפרית תהיה מיוחדת במינה." המשיכה אימא.
וכמה שכולנו טעינו…

מאוחר יותר באותו בוקר נסענו כולנו במכונית הישנה שלנו, מזג האוויר בחוץ היה מעונן. במשך כרבע שעה ירד גשם שוטף, אבל הוא הפסיק לאחר-מכן ולא שב.
בזמן הנסיעה שוחחנו על נושאים כגון –
"כמה כיף יהיה לנו," – "זו תהיה החופשה הטובה ביותר שאי פעם נחווה," – "שמעתי שמולטי-פארק זה אחד הפארקים הכי מבוקרים בשנה האחרונה," – "יש לנו מזל שהדודים גרים בקרבת הפארק!" – ועוד, ועוד…
שמי כפי שהבנתם הוא קרייג, קרייג הוֹקִינְס. אני בן 12, אבל לומד בכיתה ז', יש לי פנים ארוכות, עיניים גדולות ואף קטנטן. שמה של אמי הוא מָאי, ושל אבי ג'וֹש. שניהם בעלי שיער שחור כמוני. אבל אבא שלי נמוך ואמי גבוהה כמוני. אם תשאלו אותי, השילוב הכי מתאים.
כמו שאמרתי: אני גבוה. מאוד גבוה. כל החברים והחברות שלי מחמיאים לי שאני יפה, גם אימא שלי אומרת כך. החיים שלי הם בסדר גמור, שגרתיים למדי וללא הרבה תקלות. יום טוב, יום לא. אבל מה שעמד לקרות לי בקרוב הפך לגמרי את שגרת החיים שלי. לגמרי!