גורל לא צפוי – פרק 20 ! <3

נקודת מבט ליאן:
ישבתי בתוך חיבוקו של דילן, מביטה בתינוק היפייפה שיונק מג׳ניפר. לא ראו את הפנים שלו, כי היה מעליו חיתול, אבל ראו את היד שלו שהחזיקה את האצבע של ג׳ניפר. עוד מעט גם אני יהיה ככה. נאנחתי. ״מאמי, אני הולכת לדבר עם הרופאה בנוגע לבדיקה, טוב?״ אמרתי לדילן. ״טוב חיים״ לחש ונישק את הלחי שלי. גיחכתי ויצאתי מהחדר. ״סליחה?״ שאלתי את הרופאה שעמדה עם גב אליי. ״כן?… או שלום לך ליאן, מה שלומך?״ שאלה אותי וחייכה. זאת הרופאה שלי… ״אני רוצה לעשות בדיקת של מין התינוק״ אמרתי וחייכתי. ״אוקיי, מחר ב-5 מתאים?״ שאלה ״כן, תודה !״ אמרתי וחזרתי לחדר. ״תזהריי !״ שמעתי צעקה אבל לפני ששמתי לב החלקתי על הבטן. ״אחחח״ צעקתי ודמעה נזלה מעיניי. ״לייאןןן״ שמעתי כמה קולות קוראים בשמי ומישהו מרים אותי, לפי הריח זה הארי. כמה התגעגעתי אליו. הוא הניח אותי על המיטה שליד ג׳ניפר והרופאה באה לבדוק אותי. אחרי 20 דקות שהיא בדקה אותי היא החזירה את כל המכשירים למקום. כולם התאספו סביבי וסביב ג׳ניפר. ״הכל בסדר?״ שאל דילן בדאגה. אחח איזה מותק. חיוך קטנטן עלה על פניי. ״כן, אחד מהתינוקות נפגע, אבל הכל בסדר עכשיו״ אמרה וחייכה, היא נשקה לראשי ויצאה מהחדר. כולם הביטו בי המומים, בעוד אני לא מעקלת את דבריה, תינוקות?! ״יש לי תאומים ?!״ צעקתי לא מבינה. אלוהים, אני בקושי יצליח לגדל ילד אחד.. אז שניים ?! לאן הכנסתי אל עצמי… ההבעה שלי השתנתה למתוסכלת. יהיה לי 2 ילדים, מהארי. תעזרוו ליי !
הבטתי בהארי שהיה המום, הביט בביטני במבט חודר. הבטתי בכל מי שהיה סביבי, מביטים בי המומים ומנסים לעקל את הבשורה. הבטתי בדילן, דילן שלי, מבט מאוכזב היה על פניו. כואב לו שיהיה לי ילד אחד מהארי ועכשיו שניים?! מה אני אעשה !??! הכאב בחזי גדל, לא הרגשתי את מערכות גופי. סחרחורת חזקה תקפה אותי. אני הולכת שולל אל הלא נודע… אולי להיות עם הארי יעשה לי טוב…?

~כעבור שבוע~
אני ודילן דפקנו בדלת ביתם של כולם. ״merry christmas״ הכריז לואי והתחיל לדלג בחצר כמו ילדה קטנה, וזרק עלים צבעוניים שהיו בסלסלה. ״אמרתי לך שהוא צריך טיפול״ אמר דילן וגיחך ״צודק״ לחשתי תפסתי ביד אחת של לואי ודילן בשניה ומשכנו אותו אל עבר הבית. באמצע הבית היה מונח עץ חג המולד בתוך כד גדול, סביב העץ היה המון נורות צבעוניות, וקישוטים מנצנצים ומעל עמד כוכב זהב גדול (כמו בסרטים…).
״ליאן, אנחנו צריכים לדבר..״ שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את הארי. ״טוב״ מלמלתי בשקט ועליתי אחריו. נכנסנו לחדר שלו, שהיה גם שלי והתיישבנו על המיטה.
הייתה שתיקה, אבל היא לא הייתה מביכה. ״ליאן״ אמר ונאנח ״תביני, אני אוהב אותך! אני לא יכול בלעדייך, תביני שא…״ אמר אך קטעתי אותו ״הארי, טוב לי אם דילן, אנחנו מאושרים ! אני אוהבת אותו והוא אותי, אני יגדל את הילדים הכי טוב שאפשר, ואם תרצה תעזור לי, ומצידי תיהיה איתם כל יום כל היום ! אבל תשתחרר, עשינו טעות אני יוד..״
״רגע את אומרת שכל מה שהיה ביננו היה טעות?!״ שאל בקול שבור ובמעט עצבים. ״לא !״ אמרתי מיד ובתוקף. ״אני לא מצטערת אל שום דבר שהיה ביננו, זה היה התקופה הכי טובה בחיים שלי ! אבל אני מצטערת על זה ששכבנו. עשינו טעות, שנינו יודעים. אבל על טעויות משלמים, וזה מה שאני עושה עכשיו, משלמת על הטעות של שנינו. אז אל תעשה את זה קשה יותר ממה שזה״ אמרתי והבטתי בעיניו הירוקות שהיו נוצצות, מוצפות בדמעות שעומדות לפרוץ בכל רגע. הוא השפיל מבט וקימץ אגרופים. הוא ניסה לעצור אל הדמעות, אך דמעה בוגדנית זלגה מעיניו. ״סליחה״ לחש ויצא מהחדר, כניראה למטה. נאנחתי וירדתי למטה. ״זאיין? איפה ג׳ניפר?״ שאלתי אותו, הוא בידיוק בא לצאת לזרוק את הפח. ״למעלה, מניקה את טום״ אמר וחייך חיוך רחב, הוא היה מאושר, ראו את זה עליו. ״תודה״ אמרתי ועליתי למעלה.
לא לפני שסקרתי את כל הסלון. הארי יושב ומדבר עם ליאם ו..דילן?! או…קיי, אמילי ומיילי מדברות עם לואי שהתחרפן, ונייל ולורן לא שם. כנראה בחוץ…
דפקתי על דלת חדרה של ג׳ניפר. ״פתוח״ שמעתי את קולה העדין ונכנסתי. ״הייי !״ אמרה בחיוך שהתרחב מרגע לרגע. ״היי״ אמרה והתיישבתי לידה, חיבקתי אותה בזהירות, כי היא הניקה את טום הקטן. ״איך הולך?״ שאלתי וחייכתי. ״בסדר״ נאנחה. ״עוד שבוע אני, זאיין וטום עוברים לבית ליד״ אמרה וחייכה. ״יפה… החיים מתחילים הא?״ שאלתי אותה ״כן״ אמרה וצחקה והצטרפתי לצחוקה המדבק.
ירדנו למטה, כשג׳ניפר ואני מורידות בעדינות את טום, בסלקל שחור, וכיסוי שמנת. הנחנו את הסלקל על הספה ומיד זאיין בא לידינו והוציא את טום מהסלקל. ״מי יפה של אבא?״ שאל בקול מצחיק וכולם צחקו. כולם התאספו סביבנו והביטו בקטן. ״עוד מעט גם לך יהיה אחד כזה״ אמר זאיין וחייך. ״שניים״ מלמלתי בשקט וחייכתי חיוך קטן. אני מקווה שהכל יהיה בסדר…
משכתי את הארי המבולבל לבחוץ. חיבקתי אותו חזק ולא שחררתי. ״הארי, אני לא רוצה שכל החברות שלנו תלך לפח, אני רוצה שנישאר ידידים, טוב?״ שאלתי והשתחררתי מחיבוקו. הבטתי בעינייו וחייכתי. ״טוב״ מלמל בעצב וראו שהוא רוצה שניהיה יותר מזה. ״נו זה חג, תשמח, על תיהיה עצוב !״ אמרתי וצחקקתי. ״יאלה, בואי נחזור״ אמר ומשך בידי אל עבר הבית. נכנסנו וראינו את זאיין עטוף כולו בסרט פצפצים. ״נוווו ! תשחררו אותי !״ צעק וצחק, מסכן הוא לא יכל לזוז. ״נוווו״ המשיך לצעוק על לואי, ליאם, דילן ונייל שצחקו. ליאם הדביק לו סרט מתנה לשפתיים ולואי זרק עליו את העלים הצבעוניים האלו. נייל ודילן המשיכו לעטוף אותו בסרט פצפצים כשהם מתפוצצים מצחוק. ג׳ניפר הוציאה את האייפון שלה וצילמה את זאיין, היא העלתה לטוייטר ולאחר שניה כל הפלאפונים קיבלו התראות. פתחתי את זה וראיתי את התמונה עם המשפט ׳! Thanks for the gift, Santa ;-) Happy Christmas׳. (תודה על המתנה, סנטה ;-) חג מולד שמח !)
״ת…ל…חי…א…ה״ זאיין מלמל וכולנו נקרענו מצחוק…