כמו כל הרגעים שהרגשתי איתך

כמו בובה על חוטים הרגשתי,
שאני נעה לפה ולשם.
כמו כדור ילדים קטן,
שקופץ לו מכאן לכאן.

לו יכולתי לראות אותך שוב,
אני חושבת שהייתי קופצת על ההיזדמנות.
אבל עכשיו,
עכשיו כבר לא.

כמו מכונית צעצוע קטנה,
שילד לא מפסיק לשחק בה.
כמו סירה ששטה לה במים,
נתונה למורותם של הגלים.

לו היה בי הכוח לצעוק חזק אל השמיים,
את כל מה שאני מרגישה,
את כל הרצונות שלי,
את כל הפחדים,
האכזבות,
הכל כבר היה קל יותר,
הכל כבר היה…

כמו הדברים שבחדרי,
המסתכלים עליי כל יום.
כמו כל פעם שעצבנת אותי,
כמו אותו היום…

כמו הזמן בו צחקנו,
והמשחק ההוא שלימדת אותי,
והזכרונות,
הוו, הם מתוקים כל כך,
אך מרים בדש טהור.

כמו הבדידות האינסופית של חיי,
כי הבטחתי לא לאהוב יותר,
כמו כל רגע שהרגשתי איתך,
כמו הכאב שבא אחרי.

והתחושה המוזרה הזאת,
שלא נותנת לי מנוח,
שאומרת לי כל פעם,
"את עוד אוהבת, את יודעת,"

אני לא, אז מה?
הרי יש לי כל כך הרבה כמו,
בטח יש לה סיבה.