לעמוד מול הדלת…

עמדתי מול דלת הבית.
הבטתי בה כאילו השתתפנו בקרב מבטים קשה במשך שעות ארוכות.
בלעתי את הרוק שנתקע בגרוני ללא הצלחה. זיעה קרה טפטפה על ידי המושטת ועל פני.
"אוקיי פוקוס." מלמלתי לעצמי ונשמתי עמוק. ידי רעדה ללא הרף עד שלבסוף נעצרה ליד רגלי, אך עדיין רעדה מחשש.
עמדתי מול הדלת.
פשוט, לא יכולתי לעשות את זה.
רציתי לשבור משהו!זאת רק דלת!
תפתח אותה כבר
אך לא הצלחתי להזיז שריר
רגלי רעדו ובירכיי אימו לקרוס.
לקחתי צעד אחד לאחור.
אך זה היה מאחור מדי.
רגלי פעלו כאילו מעצמן והובילו אותי ישירות לביתי הנעים.
פשוט לא צלחתי לעמוד מול הדלת.