סיגריה אחרונה- פרק 27

" נצא? " שאלה המורה להיסטוריה בשעה שש וחצי כשעמדתי בבניין המזכירות.
" כמובן " אמרתי בחיוך.
" זו פעם ראשונה שתצאי מהפנימייה הא? ".
" כן, אבל אל תדאגי, אני לא אברח ".
" אני לא דואגת " היא אמרה בחיוך, " וזה בסדר. את יכולה לשמוע מוסיקה בדרך, את לא צריכה לדבר איתי ".
" איך שתרצי " אמרתי בחיוך. פנינו אל המכונית שלה, מכונית רגילה לגמרי ונסענו לבית החולים הקרוב לאיזור. הנסיעה הייתה באורך של כעשרים דקות. חנינו, נכנסנו לשער בית החולים והיא דיברה עם פקידת הקבלה על האנשים האחרונים שהגיעו למיון. אני רק הסתכלתי סביב. בית החולים לא נראה כל כך שונה מבית הספר, הרבה לבן. הפקידה הובילה אותנו לבסוף לחדר ההמתנה, אבל ביקשה שנשב בחוץ עד שיבוא רופא ויגיד לנו מה המצב ואם בכלל אפשר להיכנס לחדרו של איתן.
" אני מודאגת " היא אמרה לי אחרי שקנינו שתינו קפה במכונה שבלובי.
" אין לך ממה, הוא חזק… הוא יצא מזה ".
" אני לא מבינה בכלל מה האינטרס שלו להתאבד ".
" גם אני לא " נאנחתי.
" הוא.. היה לו טוב בבית הספר… זה פשוט יותר מידי מוזר ".
" נחכה ונראה.. " אמרתי והמשכתי להסתכל על חדר ההמתנה.
חיכינו משהו כמו חצי שעה עד שסוף סוף ניגשו אלינו. גלית התחרפנה לידי בזמן הזה, ואני לעומתה ניסיתי להישאר רגועה. הבנתי מאיפה היא יוצאת, הבנתי למה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, הבנתי כמה איתן חשוב לה. הבנתי באמת מה המניע שלה לדאגה, מה שהיא לא ידעה שאני יודעת.
" אתם המשפחה של איתן אברהם? " פנה אלינו הרופא.
" אנחנו מטעם בית הספר בו הוא לומד, הפנימייה הקרובה לפה. אני המורה האחראית עליו ".
" אני לא בטוח שאני אמור למסור לך פרטים ".
" איתן הוא האח השני שלי " קפצתי ישר בלי לחשוב פעמיים, " אנחנו סוג של אחים חורגים. הוא הבן של אשתו השנייה של אבא שלי ". אוקיי פה הגזמתי. אמא שלי הייתה רוצחת אותי.
" והיא? " הוא שאל ומבטו הופנה לגלית.
" המורה האחראית עליי בפנימייה, שהיא גם המורה שלו. ממחויבותך למסור לי פרטים על המצב של אחי ". היא הסתכלה עליי בתדהמה. המילים השקריות נראו כאילו בכלל לא קשה לי לשקר, כאילו זה טבעי בשבילי שאיתן הוא אחי החורג. אבל היא לא נתנה לתדהמה להפריע לה.
" הוא יצא מכלל סכנה " הוא אמר בחיוך, " טיפלנו בו, בשברים. רוב גופו שבור אבל הוא יצא מזה בעזרת הטיפולים הנכונים. אתם יודעים מה זה היה? " הוא שאל, " זה לא היה נראה סתם מכה ".
" ניסיון התאבדות.. " נאנחתי.
" אני מבין " הוא אמר, " לצערי אין לי בדיוק איך לעזור לכם, אין לי הרבה מה להגיד לילדים בגיל הזה שמנסים להתאבד. אבל אפשר לעבוד על זה.. ".
" אני סוג של פסיכולוגית " קפצה גלית, " אני אשמור עליו מעתה והלאה ".
" מצוין. את כרטיס קופת החולים של איתן לא היה ניתן להשיג, אבל אחד האחים, זה שבא לפנות את איתן לבית החולים, דיבר עם אחד האחראים והם אמרו שיתנו את כרטיס חבר קופת החולים שלו בימים הקרובים ".
" לא עידכנו אותי " אמרה גלית, " אבל אני מבטיחה שאני אדאג לזה בקרוב. הוא ער? " היא שאלה.
" כן הוא ער. הוא קצת… כועס אני חושב, ככה אפשר להגדיר את זה ".
" אפשר להיכנס לראות אותו? " שאלתי.
" בטח " הוא אמר בחיוך, " בואו אחריי. הלכנו אחריו בשקט עד שהגענו לחדר הלפני אחרון שבמסדרון קומה ב. שאלתי את גלית אם היא מעדיפה להיכנס קודם לבד, שאני אחכה בחוץ ורק אז אכנס. היא אמרה שהיא תשמח. אני התיישבתי על הרצפה מול חדרו של איתן והיא נכנסה לבד. שמעתי את הקול שלו קורא " גלית ", זה כבר חיזק אותי. עברו כמעט עשר דקות של שיחה ביניהם עד שהיא ניגשה שוב אל הדלת.
" את יכולה להיכנס. אני אביא משהו קר לשתות " היא אמרה בחיוך ואני נכנסתי לחדר.
" ליזי " הוא אמר בקול עצוב וקצת כועס.
" איך אתה מרגיש? " שאלתי והתקרבתי לאט לאט. רוב גופו היה מכוסה גבס.
" ככה " הוא נאנח, " הפסדתי משהו חשוב? ".
" איתן למה עשית את זה? " שאלתי בישירות.
" אני לא חייב לך דין וחשבון " הוא אמר בפנים קרות.
" איתן אתה לא מבין כמה הדאגת אותי.. יותם בא וסיפר לי את כל הסיפור, לא היה לי איך להגיב. אתה לא יודע כמה הייתי מרגישה רע אם משהו באמת היה קורה לך ".
" תני לי רק לשאול אותך משהו אחד " הוא אמר.
" בבקשה " אמרתי בחיוך קטן.
" אם שנינו היינו במצב של בני ערובה, היית מעדיפה להקריב את עצמך כדי שאני אחיה? ". לשאלה הזו לא ציפיתי, אבל התשובה הייתה לי ברורה.
" כן " אמרתי והסתכלתי עליו עמוק אל תוך העיניים.
" למה? " הוא שאל.
" ככה " אמרתי.
" את רוצה לדעת למה ניסיתי להתאבד? " הוא אמר בפנים עצובות, הפרצוף היפה שלו התמלא בעצב.
" כמובן " נאנחתי.
" היה לי חיזיון, אני סוג של מדיום, משהו כזה. היה לי חיזיון שהולך לקרות משהו בעוד כמה שבועות, אולי כמה חודשים. סיטואציה שבה אני ואת נמצאים מול איום, איום ברובים, איום בנשק. החוטפים אומרים שרק אחד מאיתנו הולך להישאר בחיים, ואת בלי שאלה מקריבה את עצמך ונותנת לי לחיות. אני מסתכל על הדם שנשפך ממך, העיינים החמות שלך שעכשיו כבר כבו ואני לא מסוגל לעמוד בזה. הם מסתלקים, ואני נשאר לבד. ואת מתה, לידי. אני לא מוכן לזה… אני ראיתי את זה, וזה הרגיש כל כך אמיתי, ולא הייתי מוכן לזה שאת בעתיד תצילי אותי ותקריבי את עצמך. אז רציתי לשים סוף לחיי כדי שזה לא יקרה, כי בשבילך אני מוכן למות ".