לאהוב כוח – פרק 8

אהבת חיי, עומדת למות…

הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעייני, הלב שלי לא הפסיק לדפוק, המוח שלי לא הפסיק לחשוב… ואני? אני רק מתפלל שהכל יהיה בסדר…
״עוד כמה זמן תיהיה תשובה? אם היא…?״ שאלתי. לא יכולתי להגיד את המילה מתה. לא רציתי. לא הצלחתי.
״בעוד כמה שעות נדע, היא איבדה הרבה מאוד דם… אבל אם אתה רוצה לעזור, אתה יכול לתרום״ הרופא אמר. לא היססתי אפילו, ישר הסכמתי.
״אין בעיה, אני אתרום כמה שצריך כדי שהיא תיהיה בסדר״ אמרתי.
״לא נייל, אני יתרום. אני גרמתי לזה. אני רוצה לתקן את המצב״ הארי נדחף. ״הארי אני לא יכול לתת לך לעשות את זה…״ אמרתי. ״תעשה לי טובה, אני גרמתי לזה. תן לי לתקן את מה שגרמתי״ הוא אמר.
״מה סוג הדם שלה?״ שאלתי את הרופא. ״סוג הדם שלה הוא O״ הרופא אמר. ״מצוין! לי יש סוג דם O״ הארי אמר.
״איזה באסה, לי יש סוג דם A..״ אמרתי. התבאסתי שלא יכולתי להציל אותה. עכשיו אני צריך לסמוך על הארי.
״טוב.. אז הארי יתרום..״ אמרתי.
״תודה״ הארי אמר וחיבק אותי.

-מנקודת המבט של הארי-
״תודה״ אמרתי לנייל.
״בוא לחדר בדיקות הדם״ הרופא אמר.
״בבקשה תציל אותה.. אני מתחנן..״ נייל מלמל. ״אל תידאג, הכל יהיה בסדר..״ אמרתי וחייכתי.
נכנסתי לחדר והתיישבתי על מין כיסא שהיה שם.

״נערוך לך זריקת הרדמה.. ולאחר מכן, נערוך לך 5 זריקות, שאמורות להתאים לכמות הדם שאיימי איבדה״ הרופא אמר.
״בסדר״ אמרתי. נשמתי עמוק והרופא הזריק לי את חומר ההרדמה.
מכאן, אני לא זוכר מה קרה.

-מנקודת המבט של נייל-
עבר כמה שעות מאז הארי תרם את הדם. הרופאים עדיין לא יצאו מהחדר, וזה ניראה ל טיפה מוזר.
ראיתי רופא יוצא בריצה מהחדר של הארי ונכנס לחדר של איימי.
״רופאים לחדר 6! אני חוזרת, רופאים לחדר 6 דחוף!״ המזכירה צעקה לרמקול. חדר מספר 6 זה החדר של איימי.
ראיתי עשרה רופאים נכנסים לחדר. התחלתי להילחץ.
״מה עושים לה?!״ שאלתי שנכנסתי. שומר אחד הגיע והוציא אות החוצה. ״תאמרו לי מה עושים לה!!!״ צרחתי את הנשמה שלי.
ליאם החזיק אותי, בזמן שניסיתי להשתחרר ולהיכנס לחדר של איימי. ״ליאם תעזוב אותי! אני רוצה לדעת מה עושים לה!״ צעקתי. ״נייל תירגע!!״ מזרימים לה את הדם שהארי תרם!!״ ליאם צעק.
״אז למה עשרה רופאים נכנסו לחדר?? ולמה המזכירה כל כך נלחצה??״ שאלתי שדמעות מציפות את פניי. ״אולי משהו קרה, אבל הכל יהיה בסדר״ ליאם אמר.
בכל הכוח שלי השתחררתי ממנו והתפרצתי לחדר של איימי.
ראיתי את העשרה רופאים בצד, מסתכלים עליה.
עשרים מחטים תקועים לה בגוף, בכל חלק אפשרי. ״מה המצב שלה??״ שאלתי בלחץ. ״נותר לך רק להתפלל.. רוב הסיכויים שהיא לא תשרוד״ הרופא אמר.
יצאתי מהבית חולים ורצתי הביתה.
המילים האלו ליוו אתי בכל שנייה פנויה.
נכנסתי לחדר שלי והתרסקתי על המיטה, לא מפסיק לבכות.
אהבת חיי.. לא הולכת לשרוד..