למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 22) חג שבועות שמח!
ניכנסתי לחדר החלפתי בגדים במהירות ונישכבתי במיטה ניכנסתי מיתחת לסמיכה ובכיתי בלי הפסקה.
"למה דווקא לי זה קורה למה דווקא לי זה קורה?" אמרתי בלחש כאשר הדמעות זולגות אל פני.
ולפתע צילצל הפלפון זה הייה דן. כמובן שלא עניתי והמשכתי ליבכות. לאחר כמה דקות הייתה דפיקה בדלת.
"מיזההה?" אמרתי בבכי כאשר כולי אדומה
"זאת נטלי אפשר להיכנס?" שאלה נטלי
"כן עוד רגע שניה אני עושה משהוא"
"טוב אני מחכה" אמרה נטלי
(נטלי זאת האמא החורגת שלי ארוסתו של אבא שלי)
מהר מהר ניגבתי את הדמעות ושטפתי את הפנים ככה שלא יראו שבכיתי ביגלל דן.
"תיכנסי נטלי" אמרתי בלחש
נטלי פתחה את הדלת וניכנסה היתישבה על מיטתי ואמרה:
"רוני אני רוצה לדבר איתך" אמרה נטלי
"מה הפעם מה יש?" אמרתי בעצב ובאי סבלנות
"טוב אז אני מרגישה שאני היתייחסתי אלייך ממש לא יפה ואני רוצה לתקן כי אני בכול זאת עוד חודש הייה האמא שלך אז אני רוצה שנתחיל ברגל ימין" אמרה נטלי בהיתלהבות
"טוב דבר ראשון את לא אמא שלי את אמא חורגת" אמרתי בעצבנות
"כן כן סליחה אמא חורגת" אמרה נטלי בזילזול.
"טוב אז יאלה התחלנו ברגל ימין מה את רוצה עוד" אמרתי בעצבנות כאשר אני מתה שהיא תצא מהחדר!
"טוב אז התחלנו ברגל ימין עכשיו אני רוצה חיבוק" אמרה וציחקקה.
"את לא חושבת שזה מוקדם מידי" אמרתי כאשר אני משחקת בשער.
"לא ממש לא" אמרה נטלי כאשר היא מיתקרב אלי ונותת לי חיבוק חם ואוהב.
למרות שאני הרגשתי שהיא עושה את זה כדי שאני לא יגיד כלום על מה שהיא עשתה לי בעבר.
"רוני רציתי לישאול אותך לחתונה איזו צבע סימלה את רוצה?"
"אמ…. סגול או ורוד או תכלת אני צריכה לחשוב" אמרתי
"טוב אני ואת נצא לקניון מתי שהוא אני יוצאת אני לא רוצה להפריע שלום" אמרה נטלי כאשר היא יוצאת מין החדר וסוגורת את הדלת.
נטלי יצאה ואני חזרתי למיתחת הסמיכה.
ואז לפתע הפלפון צילצל זה הייה דן.
לא רציתי לענות אבל לא הייה לי כוח למריבות אז עניתי בלב בררה.
"הלו " אמרתי בעצבות
"או סוף סוף רוני אני מזה מיצטער" אמר בחנפנות
"טוב " אמרתי בזילזול
"נוו רוני אני באמת מיצטער שלא האמנתי לך פשוט.."
עצרתי אותו באמצע המשפט ואמרתי:
"פשוט פשוט מה אה דן נימאס לי לנסות להוכיך לך שאני באמת אוהבת אותך ואתאמת אין לי כוח למריבות יש לי מספיק כאלב בבית אז די נימאס לי שכול אחד ימשיך בדרך שלו ויעשה מה שבה לו" אמרתי כאשר אני משקרת
"את אמיתית זה מה שאת רוצה שניפרד?"
"כן אם אין לך אמון בי אז כן" אמרתי בעצבנות כאשר הדמעות שוב זולגות על פני.
"אבל רוני אני אוהב אותך אני לא יכול דקה בילעדייך" אמר דן
"די דן די אין לי כוח גמרנו אתץ השיחה" אמרתי
"נו בבקשה תני לי עוד יזדמנות בבקשה"אמר דן
"טוב דן אני אחשוב על זה אני לא מבטיחה שום דבר" אמרתי בעצבנות.
"רוני אני לא מכיר אותך הרבה זמן אבל אני מכיר את הטון דיבור הזה ואת משקרת עכשיו אני מבין שזה שלא האמנתי לך פגע בך מאוד אבל תיתני לי עוד יזדמנות" אמר דן
"לא דן די נימאס לי לשקר ולעשות הכול בישבילך ואחרי זה לחזור בוכה לכאן די תהייה עם רב ותעזוב אותי" אמרתי כאשר אני פולטת דברים שאני לא צריכה לאגיד!
"להיות עם רב כאילו חבר שלה או ידיד למה את מיתכוונת רוני" אמר בטון של חוקר
"להיות חבר שלה" אמרתי בעצבנות
"חבר שלה אי בסך הכול ידיד שלה מי אמר לך כזאת שטות" שאל דן
ואז הייתה שטיקה אני לא עניתי ודן שטק ביחד איתי
לא ידעתי מה לעשות לספר לו שרב אוהבת אותו והיא שיקרה לו או שפשוט לשקר שוב!
תגובות (3)
תמשייכיי!!!
תמשיכי :)
תמשיכי