רגע השיא של הסיוט
עוד פעם אותו חלום.מין חלום כזה שאת לא בטוחה עם הוא חלום הוא לא.כן,חלום כזה…
משהו שאני לא רואה את הפנים שלו מתקרב אלי,אין לי מושג מי זה,אני רק יודעת שאני נמשכת עליו…
הוא מתקרב,אני מתקרבת,אנחנו מתנשקים,בעדינות נעימה…
אני קורסת לרצפה,דוממת,מתה.אני לא קמה מן החלום כי זה עוד לא רגע השיא,התעודה שלי עוד לא העירה אותי כדי להציל אותי מרגע השיא של הסיוט,הרגע המסוכן.
הדמות בוכה בדממה ושמה את ידה על לבי ולוחשת משהו,ואז הדמות נופחת את נשמתה(מתה)ואני קמה לתחייה ומבינה. ואז תודעתי מעירה אותי כי זה הרגע הנורא ביותר בסיוט,השיא,הרגע שבו אני מבינה שזה לא חלום,זה העתיד…
תגובות (3)
יפה!
וואו זה מהמם !!!
ואוו איזה כתיבה יפה סיפור יפה מאוד אהבתי =)
תמשיכי כך תמיד
אוהבת שרית
וחג שמח