מאהב מסתורי פרק 22

קמתי בבוקר מאוחר מהרגיל ,נרגעתי מאז אתמול
לא רציתי ללכת לבית ספר ידעתי ששם אני אראה את שני וזה מה "שהכי בא לי"עכשיו.
שטפתי פנים כדי להתרענן, צחצחתי שיניים,ואז בסוף התלבשתי בגופיה בצבע ורוד בהיר מכנס קצר בצבע לבן וכפכפים לבנות עשיתי צמה לצד והתחלתי לנקות את החדר המבולגן,
אחרי שניקיתי קצת הבנתי כמה היא הייתה חשובה לי ,כמעט הכל בחדר היה שלה
המשכתי לנקות עוד קצת היה מלא זכוכיות טיטאתי את הרצפה ליד זה היה מסגרת לתמונה כנראה התמונה נשברה…
הרמתי את המסגרת עם התמונה ,זה היה תמונה שלי ושל שלי מתחבקות, דמעה בוגדנית זלגה מעיני היישר אל התמונה, ומהר ניגבתי את הדמעה מעיני שאף אחד לא יראה שבכיתי
אני מתגעגעת אליה למרות שעבר רק יום היא הייתה כו חשובה לי ששניה אחת בלעדיה נראה כמו נצח
לפתע נזכרתי שהיום אני צריכה ללכת לפארק ללכת לראות מי זה, ממש אבל ממש לא היה לי כוח ללכת
צלצול של הפלאפון שלי נשמע ,על הצג היה רשום חסוי
'לענות? או לא?' רק את זה חשבתי אולי זאת שני אולי זה הוא ,עניתי לפלאפון
"הלו?" אמרתי בחשש
"רוני תפגשי אותי ליד הבית ספר זה חשוב אני באמת רוצה לספר לך מה היה זה לא מה שאת חושבת אני בחיים לא אלך אליהם" כפי שכבר הבנתם זאת הייתה שני היא גרמה לי לחשוב שוב בקשר לחברות שלנו אני לא יכולה להשליך חברות של 10+- שנים לפח
"אני נפגעתי ממך,את פגעת בי" אמרתי לה כדי שהיא תפנים את מעשיה
"זה לא מה שאת חושבת אני לא יעשה לך דבר כזה באמת!" שני אמרה מתחננת שלפחות אני אקשיב לה
בזמן שדיברנו התמונה הייתה בידי הסתכלתי על שנינו כו מאושרות ביחד , החלטתי כן ללכת לבית ספר ולדבר איתה
" טוב "אמרתי בקול קריר אולי היא מנסה לעבוד עלי עם כל המקובלים או משהו לא רציתי ישר לרוץ אליה
"תפגשי אותי עוד חצי שעה ליד הבית ספר" הוספתי לדברי
"טוב" היא החזירה
השעה הייתה שלוש בצהריים אבל היה קצת קר אז שמתי עלי ז'קט בצבע ורוד פוקסיה
ויצאתי הדרך אל הבית ספר זה היה בדיוק חצי שעה
שהגעתי לשם לא ראיתי את שני אף אחד לא היה שם
אחרי כמה דקות דמות אפלה התקרבה פחדתי קצת