המדען המטורף

המדען החזיק את הבקבוקים המבעבעים בידיו בזהירות רבה. שערו כבר היה אפור-לבן והזדקר לכל עבר מכמות הבקבוקים ששבר. במשקפיו היה סדק גדול ואפר ופיח כיסו אותם.
בסרבלו היו חורים גדולים וכתמי צבע מחשידים.
הוא הניח אותם על שולחן השיש הרחב שהיה שם וחיבר את הצינורית השקופה והארוכה לפיית הבקבוקון.
הוא הביט בפליאה בערכת המעבדה שלו. נוזלים ירוקים-כתומים-ורודים-סגולים-כחולים בעבעו במבחנות והשמיעו רעשים מוזרים.
זה היה יחסית ניסוי מוצלח –בעיקר כי הוא עדיין לא התפוצץ לו- והוא רק חיכה לדקה בה הוא יוכל לתעד את הרגע ההיסטורי שלו….
אתם מבינים, אנשים קוראים לו משוגע, כי הוא כל הזמן מנסה דברים חדשים –ומפוצץ אותם-
המדען (ששמו יעקב, למי שרוצה לדעת), לקח גפרור קטן והצית את הפתיל שהיה מתחת למבחנה הראשונה בסדר.
היא הדליקה את קצה הפתיל שהיה בבקבוק השני –שהיה בעל נוזל בצבע ירוק, אומר משהו?- והוא נדלק והתפוצץ.

הבום העז ששמעו אנשים הרחוב היה מפחיד לשנייה, ואז כולם הבינו שהוא נובע מהמעבדה של המדען (למה אני לא קוראת לו יעקב וזהו?!) והמשיכו בעיסוקם הרגיל.

הוא נח על הרצפה, כולו פיח.. הוא השתעל, נחנק, כמעט מת, וקם לתחייה (כי עדיין לא גמרתי) וסידר את משקפיו. הוא הבריש את בגדיו וניסה –ניסיון קלוש ולא יוצלח- לסדר את שערו.
הוא לא הבין עדיין למה המבחנות התפוצצו, אבל מה שכן, היה לו כיף גדול.
הוא הביא מהמחסן שלו עוד מבחנות, נוזלים, או בקיצור, את החומרים הדרושים; והכין מחדש את הכל…