*סיפור חדש* : חיים בסרט פרק 1

קוראים לי היילי ואני בת 14.. אני גבוהה ודיי רזה, העיניים שלי בצבע חום כהה, השיער שלי מתולתל ארוך אבל עשיתי החלקה יפנית אז עכשיו הוא חלק :) אני אוהבת את החיים , מוזיקה, חברים, צחוקים והכל.. אבל לפעמיים הכל קשה מידי ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי ואיפה את החברים שלי.. בבצפר אני ממש מקובלת יש לי מלא חברים וגם מבתי ספר אחרים, אני דיי חכמה, אני לא מפגרת.. אבל כשאני רוצה להיות מפגרת אני יכולה להיות.. אני דיי משוגעת, אם שואלים את חברים שלי מי אני הם יגידו משוגעת, אני עושה הכל, קופצת שרה ורוקדת, אני לא ילדה שיכולה לשבת הרבה זמן על כיסא ולא לעשות כלום, אני קופצנית ברמות, צעקנית, ומצחיקה.. אני מנסה להיות כמה שיותר נחמדה ולא לנסות להיות רעב ומגעילה לחברות שלי.. אז היום יום חמישי.. ממש משעמם.. חיזרתי הביתה זורקת את התיק על המיטה ונשכבת חושבת על היום.. סתם יום משעמם..
"הייל! בואי לשולחן! אוכלים" אמא צעקה..
"באה" אמרתי.. התיישבתי בשולחן ומזגתי לעצמי סלט.. אמא התחילה אם השאלות שלה כרגיל.. ואני ואח שלי עונים לא בעייפות.. אבא שלי כרגיל מדבר בפלאפון על עבודה ובלהבלהבלה
"אני הולכת לפארק היום עם חברים.. סבבה?" שאלתי
"אין בעיה.." אמא אמרה ונכנסתי לחדר.. והתקשרתי לדנה.. חברה שלי.. אנחנו לא החברות הכי טובות.. אבל אנחנו בסדר.. היא לומדת בכיתה המקבילה לי ואני מכירה אותה כבר מגיל 4.. היא שכנה שלי ותמיד שמעמעם אני נפגשת איתה..
"דנה?" שאלתי
"הייל!" היא אמרה
"רוצה לבוא לפארק?" שאלתי אותה
"כן.. עם מי?" היא שאלה
"עם זאק וניק" אמרתי
"זאק? כמה זמן לא ראיתי אותו! " היא אמרה
"הוא ניהיה יותר חתיך! את לא מבינה אני יספר לך אחר כך" אמרתי..
"טוב.. אני שמה נעליים ואני יוצאת אלייך" היא אמרה וניתקתי.. פתחתי את הארון והתלבשתי.. יצאתי מהבית שאני נראת ככה:
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=82019720
דנה חיכתה לי מחוץ לבית והתחלנו ללכת לפארק.. 10 דקות הליכה ומגיעים
"אז ספרי ספרי על זאק" דנה אמרה
"נוו, את עדיין אוהבת אותו?" שאלתי
"לא" היא אמרה
"את מכחישה" אמרתי
"נכון, עכשיו דברי" היא אמרה
"טוב טוב, אז נפגשתי איתו ועם ניק לפני איזה שבוע ככה.. את מתה! איזה חתיך.. השיער ארך לו ונהיה לו פוני והעיניים שלו ניהיו יותר כחולות ממה שהם היו.. וזה כזה מושלם לו עם השיער הבלונדיי אעעא" אמרתי
"יואווו אני מתה!" היא אמרה
"אבל יש לו חברה עוד מעט ארבע חודשים.. אז שכחי מזה" אמרתי
"וואלה.. שכחתי מזה לגמרי" היא אמרה
"כן.." אמרתי
"ואת היית חברה שלו! אני שונאת אותך! מה חשבת לעצמך שנפרדת ממנו?" היא שאלה
"אני לא יודעת.."אמרתי והגענו לפארק.. ראינו את ניק וזאק הבאנו להם חיבוק והתחלנו להסתובב בפארק..
"ניק!" צעקתי
"תפוס אותי" צעקתי וקפצתי לו על הגב.. הוא עשה לי שק- קמח ואנחנו מתים מצחוק
"רגע! מה עם חברה שלך?" שאלתי

עצור הכל!

אז.. זאק וניק החברים הכי טובים.. ניק בכיתה עם דנה וזאק היה בכיתה איתם.. הוא עבר בתחילת שנה לבצפר אחר.. אבל אנחנו שומרים על קשר.. זאק עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות.. ניק לעומת זאת לא הכי חתיך ויפה בעולם.. אבל אני מתה עלייו והוא ממש נחמד.. אלי.. יש לו עיניים חומות ושיער חום שחור כזה והוא גבוהה.. דנה עם שיער מתולתל והיא ממש ממש רזה.. (אנורקסית)..
לניק יש חברה והיא מהבצפר של זאק.. קוראים לה ברנדה ולחברה של זאק קוראים אשלי..

"הכל בסדר.. למה?" ניק שאל
"סתם" אמרתי.. אני וניק הלכנו כל הזמן הזה מחובקים צוחקים.. הפריע לי שיש לו חברה.. וכל זה.. אבל הוא וזאק התנהגו הכי זורמים שבעולם ואמרו שחברות שלהם מסכימות לזה.. לא ממש הבנתי למה הם נותנות לחברים שלהם להתנהג ככה.. אבל ממש כיף איתם..
"כבר ממש מאוחר" זאק אמר ומצאנו את עצמנו יושבים על ספסל בחושך..
"כן.." אמרתי
"אז.. נלך?" דנה שאלה.. קמנו נתנו חיבוק אחד לשני.. ואני דנה וזאק התחלנו ללכת ביחד כי כולנו באותו כיוון… כשאדם הלך ממני ומדנה התחלנו לדבר..
"את וניק נראים ממש חמודים ביחד" היא אמרה
"אין מצב" אמרתי
"ראית איך הוא מסתכל עלייך?" היא שאלה
"לא.." אמרתי….
"את מרגישה אליו משו?" היא שאלה
"לא.. יש לו חברה וזה בחיים לא יעבוד ביננו" אמרתי..
"אמיילי נפרדה מניק בגלל שהיא קינאה במה שקורה בינכם.. ועוד אחר כך הוא הודה שהוא מרגיש אלייך משהו.." דנה אמרה
"אני לא קונה את זה" אמרתי.. למרות שאני היחידה שידעתי את הסיפור האמיתי.. מה קרה באותו יום.. אי אפשר להגיד שביני לבין ניק לא קורה משהו.. אבל זה כלום.. אני חושבת.. נכנסתי הבייתה והתקלחתי.. ישבתי במיטה מדפדפת לי באנשי קשר.. אחרי 10 דקות, רוי ילד מהכיתה שלי פתח קבוצה בוואצאפ על ל"ג בעומר.. ראיתי שהוא לא הזמין את כל הכיתה.. רק את רוב הבנות שהוא בקשר טוב איתן ואת חברים שלו.. התחלנו לחפור אחד לשני בקבוצה.. מתלהבים מהרעיון שעושים ל"ג בעומר ועל האש אצל רוי.. הילד הכי מקובל בשכבה.. אחרי איזה חצי שעה.. רוי הוסיף מישהו לקבוצה… אף אחד לא ידע מי זה.. או איך קוראים לו.. ישר כל הבנות קפצו כשהם קלטו שזה בן ולא בת.. התחילו לשאול אותו שאלות.. אז מי זה הילד הזה? קוראים לו רובי והוא היה איתנו בשכבה בכיתה א' והוא עזב.. הוא ורוי שמרו על קשר.. והוא חוזר לבצפר שנה הבאה.. הוא שלח לנו תמונות שלו וממש התלהבנו ממנו כי הוא נראה טוב.. התחלתי לדבר איתו בפרטי.. והכל ממש זרם.. התחלתי להרגיש את הלב שלי פועם יותר מהר.. ויותר מהר. ויותר מהר.. הוא כלכך נחמד.. ואני חושבת שהתאהבתי בו.. ישר התקשרתי לחברה הכי טוב שלי נועה
"נועה! נועה נועה!" אמרתי
"מה את רוצה בשעה הזאת? תיהיי בריאה" היא אמרה
"יש ילד חדש שבא שנה הבאה והוא מושלם" אמרתי מנסה לנשום
"תנשמי הייל! " היא אמרה לי וצחקנו
"פרטים עעכשיו" היא אמרה
"אוקי.. אז הוא ממש נחמד, חתיך, מצחיק.. ואני מתה" אמרתי
"אעעאעאעאע" היא אמרה
"הוא שלי" אמרתי
"פסדר… הוא יהיה החברה הכי טובה שלי" היא אמרה
"אאוצ' נפגעתי" אמרתי
"סתם! חולים עלייך פה בובי" היא אמרה
"טובבבב… הוא שלח הודעההה יאלה דברי איתי מחר בובה" אמרתי וניתקתי.. דיברתי איתו עד 2 בלילה עד שנרדמתי..