סיגריה אחרונה- פרק 24

אחרי הפסקת הסיגריות שלקחתי לעצמי חזרתי לחדר, לבשתי את הבגדים היפים שלנו בתוספת של סרט לשיער, והלכתי ישר לכיתה. נכנסתי, התיישבתי במקום שלי וחיכיתי שהשיעור יתחיל, שיספרו לנו איך עומד להתנהל היום.
המורה נכנסה, אמרה לנו את סדר היום ומה בדיוק הולך לקרות. ההורים אמורים להגיע בעוד שעה, יהיה לנו בין חצי שעה לארבעים וחמש דקות שיחה חופשית איתם, של מה נשמע וכאלה, הם יביאו את מה שהם הביאו מהבית, אם בכלל, ואז יכנסו לטקס באולם הגדול של בית הספר, בכלל לא ידעתי שיש כזה. אחרי זה תוגש ארוחת צהריים בדשא, שבית הפסר מימן קייטרינג במיוחד בשביל זה, ואז יהיה שיחות אישיות. יהיו גם זמנים חופשיים בהם אנחנו, התלמידים, נוכל לקחת אותם לחדרים שלנו או להראות להם דברים בבית הספר. ההורים יעזבו בסביבות השעה חמש אחר הצהריים.
האמת שלא התרגשתי כל כך לקראת המפגש. ציפיתי לראות את ההורים שלי, אם הם בכלל יבואו מרוב שהם עסוקים, רציתי לראות מה יש להם לומר לי. רציתי לשאול אותם מלא שאלות על הסיבה שבגללה אני כאן, לנסות לנהל איתם פעם אחת שיחה אמיתית.
סלע תפס אותי שנייה לפני שיצאתי מהכיתה.
" היי " אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" לחוצה? " הוא שאל.
" לא, לא ממש, אתה? ".
" האמת שממש לא, אני האמת די מחכה לראות אותם ".
" יאללה, לך להתארגן " אמרתי בחיוך.
" הולך הולך, נתראה יותר מאוחר " הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה. אני פניתי לחדר, סידרתי את שאר הדברים שלא הספקתי לסדר, למרות שהחדר היה מסודר להפליא, ופשוט חיכיתי.
צלצול של פעמון נשמע, אבל לא צלצול רגיל. ואז שמעתי את הכריזה אומרת שכולם צריכים להתאסף בחצר המרכזית של בית הספר, ליד השער הגדול. שעה עברה מהר.
התארגנתי, העליתי חיוך קטן על הפנים שלי ויצאתי החוצה. רוב התלמידים כבר היו בחצר. חיפשתי פנים מוכרות, אבל רק עכשיו נזכרתי שאני מכירה בערך חמישה ילדים בבית הספר, מתוך כמה מאות.
המנהלת החופרת והמעצבנת התחילה לדבר, ראיתי את ההורים עומדים בשער, זה מילא את חצר בית הספר. היא אמרה כמה מילים ואז נתנה לנו לגשת ולחפש את ההורים שלנו, זה היה די מטופש לנסות למצוא את ההורים שלי בין ההמון. פשוט הלכתי ונעמדתי במקום גבוה כדי להסתכל מלמעלה על הכל, לנסות לבדוק אם אני רואה אותם. ומצאתי אותם. אמא שלי הייתה לבושה יפה, צנוע, והיא החזיקה בידה סלסלה בצבע חום בהיר מקש. שיערתי שזה דברים שהיא הביאה מהבית, או אוכל כי זה היה נראה כמו סלסילת פיקניק. סימנתי לי בראש את מסלול ההליכה עד שאני אגיע אליהם וכך הגעתי.
" היי " אמרתי בחיוך.
" ליזי מתוקה " אמא אמרה לי בקול הצבוע שלה, לא סבלתי את זה. נתתי לה חיבוק קטן ולא מזמין במיוחד.
" אבא? " שאלתי אותה.
" הוא לא יכל להגיע.. יש לו איזה מקרה חשוב בעבודה שהוא היה חייב להיות בו ".
" לא מפתיע " אמרתי בחיוך. התאכזבתי.
" איך את? " היא שאלה.
" את יכולה להפסיק להעמיד פנים שבאמת אכפת לך.. " אמרתי.
" נו אל תרגישי ככה ליזי.. די ".
" אמא עזבי.. אני יודעת שבאת רק כדי שאני לא אהיה מאלה שההורים שלהם לא יכלו לבוא.. ".
" זה באמת לא נכון ".
" לא? " שאלתי בחיוך עצוב, " תעשי לי טובה.. " אמרתי.
" נו ליזי אל תקשי.. אני מבינה שקשה לך פה ".
" קשה לי? " אמרתי באמירה מתנשאת, " את אפילו לא יודעת מה זה המקום הזה וכמה באלי לעוף מפה, את לא מבינה לאן הכנסת אותי בכלל ".
" אני כן.. " היא אמרה.
" ידעת שזה סוג של בית משוגעים? הא? ידעת הכל וסתם המצאת לי שזה בית הספר הכי טוב באיזור ".
" הוא באמת הכי טוב באיזור " היא אמרה נחושה.
" אמא תעשי לי טובה.. לא באתי אלייך כדי לריב.. רציתי לתת לך סוג של כבוד על שעשית את המאמץ ובאת.. אבל תעשי לי טובה אם את לא רוצה להיות פה פשוט תלכי ".
" למה שלא ננסה לסדר את ההדורים? ".
" בשביל מה? זה לא שאני יכולה לצאת מפה, וזה לא שיש לי לאן לחזור.. זה לא שאני הולכת לראות אותך הרבה בימים האלה.. אז אין טעם בזה ".
" לפחות לכמה שעות האלה? ".
" אני… " התחלתי להגיד מהוססת ואז שמעתי קול מאחוריי. נגיעה בכתף שלי.
" היי, נעים להכיר, אני סלע, חבר של ליזי " הוא אמר בחיוך והושיט את ידו לאמא שלי.
" נעים מאוד " היא אמרה במבט מהוסס.
" טוב, אני לא אפריע, רק רציתי להגיד שלום " הוא אמר בחיוך, נתן לי נשיקה קטנה בלחי ופנה חזרה לדרכו.
" ילד נחמד.. " היא אמרה בחיוך.
" תחסכי, אני רואה שלא חיבבת אותו " אמרתי, " מה יש בסל? ".
" דבירם בשבילך מהבית " היא אמרה לי בחיוך גדול והושיטה את הסלסלה אליי.
" את בטוחה שאת רוצה להישאר כאן? " שאלתי את אמא ברצינות.
" לאן אני כבר אלך? באתי לבלות עם הבת שלי יום אחד נחמד שמשי ".
"ממש לבלות.. לראות את הצביעות של המורים והמנהלת פה, כשזה לא באמת ההתנהגות שלהם.. ליהנות מקייטרינג מושלם רק כי בית הספר הזה עשיר, איכשהו.. עזבי, יש לי כל כך הרבה דברים רעים להגיד על המקום הזה שאני באמת לא חושבת שבא לך לשמוע אותם ".
" יש לנו עוד זמן עד הטקס.. בואי נשב לנו איפשהו ונדבר ".
" אבל אני לא רוצה לדבר " אמרתי לה, " אני רוצה שתלכי ".
" באמת ליזי? " היא שאלה בפנים עצובות.
" אמא אל תתחילי לעשות לי רגשות אשם.. ".
" לפחות.. תני לי להישאר לטקס.. רק לחוות קצת מבית הספר. את יכולה להגיד אחר כך למנהלת שלא הרגשתי טוב ולכן לא נשארתי לשיחות האישיות, אני לא אפגע. תני לי רק את זה ".
" בזמן שנשאר לך את רוצה לראות את החדר שלי? " שאלתי בחצי חיוך.
" בואי " היא אמרה בחיוך והתחילה לפלס את דרכה אחריי לכיוון החדר שלי.