מתי היא תשים לב.. פרק 17 חלק ב'

נקודת מבט הדר-
"טוב אמ.. אני הולכת לחדר שלי לקחת בגדים" אמרתי וניסיתי לצאת מהמצב המביך הזה.. התנתקתי ממגעו ותומר התיישב במיטה "אתה לא בא איתי?" שאלתי ועמדתי לידו, הוא החזיק בידי ואמר "אני לא מצליח לקום" אמר וצחק, "טוב אז אני בטוחה שעודד ויותם מהחדר שלי יוכלו לעזור לי עם הדברים או שאני כבר אשן שם בשביל מה שנסחוב הכל" אמרתי ובלב חייכתי ועזבתי את ידו, הוא הסתכל עליי במבט עצבני וקם מהמיטה, "אז את ישנה אצלי?" שאל ופניו הזעופות התחלפו בחיוך רך ותמים, "לא נראה לי לפי איך שאתה" אמרתי ויצאתי מהחדר, צחקתי לעצמי ותומר רץ אחריי תוך כדי שהוא צועק לי "הדר כפרה עלייך חכי לי" צעק ואני רק צחקתי והמשכתי ללכת, עד שהוא הגיע אליי והחזיק בידי וסובב אותי אליו, ניסיתי למחוק את החיוך מהפנים שלי אך ללא הצלחה, "מצחיק הא?" שאל בציניות ושם את ידו על מותני וקירב אותי אליי כשידו מחזיקה בידי, "טיפה" אמרתי ותומר לא הגיב ובשנייה הרגשתי את עצמי מורמת על הכתף שלו כמו נוצה , כאילו הוא יצא מהמקלחת עם מגבת על הכתף, "חיילת מכוערת למכירה" צעק תומר והרים אותי על כתפו והלך לכיוון החדר שלי, ניסיתי לרדת אבל לא הצלחתי, "ושמנה תוסיף" אמרתי ותומר צחק ואמר "החיילת לא למכירה, היא שלי" אמר והוריד אותי ברגע שהגענו לחדר, נכנסתי לחדר ותומר אחרי, הבנים היו בחדר בלי חולצה, רק עם המכנס של המדים, הם חתיכים!! "אם היתי יודעת שככה תהיו לבושים היתי מבקשת להישאר איתכם בחדר" אמרתי ותומר סתם את הפה שלי עם כף ידו הגדולה והחמה, הבנים צחקו ותומר אמר "היא שכחה את הכדורים שלה" וצחק, פתחתי את עיניי לרווחה והסתכלתי על תומר במבט מאיים ותומר צחק והוריד את ידו מהפה שלי, לקחתי פיג'מה ארוכה דקה כי בכל זאת קר בלילה ומדים למחר ואת המברשת שיניים ואת המסרק שלי ואת המחליק איך אני אסתדר בלעדיו!! "הדר אז בערב תבואו לכאן" אמר עודד, חייכתי אליו ויצאתי מהחדר, כשתומר אחריי מנסה להשיג אותי, באתי להיכנס לחדר 4 ותומר חטף מידיי את הדברים ואמר "כמה חבל שלא תוכלי לעשות מחליק בבוקר כי הוא יהיה אצלי" אמר תומר והלך לכיוון החדר שלו, א'חח הוא משגע אותי.. אני אוהבת אותו! הלכתי אחריו לחדר שלו ונכנסנו לחדר ה'מפואר' שלו יחסית לחדרים בצבא, הוא הניח את הדברים שלי בארון שלו ונשכב במיטה, "קום קוף" אמרתי ותומר זרק עליי כרית, "אם לא בא לי?" שאל, "אז לא צריך, אני בחדר של מעיין" אמרתי ובאתי לצאת מהחדר, "לא, חכי" קרא, "אם לא בא לי?" חיקיתי אותו, "מה את צריכה ממעיין?" שאל, "שתעשה לי צמה" אמרתי ותומר משך בידי והפיל אותי למיטה לידו, "אתה דפוק!" אמרתי ותומר צחק, "אני אקרא למעיין שתבוא לפה" אמר, "לא.. אנחנו הולכים אליה" אמרתי והלכנו לחדר של מעיין אחרי שבכוח הוצאתי את תומר מהחדר, נכנסנו לחדר של מעיין והיא היתה לבד בחדר "מעייני תעשי לי צמה" אמרתי ומעיין צחקה ואמרה "הבאת ליווי?" ונתנה לי מכה קטנה בלי שתומר ישים לב, התיישבתי במיטה שלה והיא עשתה לי צמה תפורה,
נקודת מבט תומר-
"כן הא?ראית את הפרינססה? רוצה ליווי" אמרתי והעפתי את הפוני המלא והשחור שלה לצד, אני אוהב אותה, אין דבר יותר מדהים ממנה, כל הבנות שיצאתי איתן לא משתוות (מהמילה שווה) אליה! הדר פתחה את עיניה התכולות המהפנטות בפליאה, "אז המפקד תומר איך דפקתם אותנו 8 בנות בחדר" אמרה מעיין, הם רגילים לקרוא לי המפקד תומר, היא סיימה להדר את הצמה והדר אמרה "איך הצמה?" והסתובבה גם גבה אליי שאני אראה את הצמה, כרכתי את ידיי סביב גופה הרזה, "לא דפקנו אותכם 8 בנות בחדר, אפילו להדר אין מקום זה לא היה בהחלטתי" אמרתי ומעיין הסתכלה עליינו כאילו נחתו חייזרים מהשמיים "אתם.. אתם חזרתם?" שאלה וקפצה על הדר בחיבוק, לא רציתי לדבר על זה שחזרנו כי הדר הרגישה רע בימים שהינו ביחד, כאילו היא קיבלה פרוטקציות כי אני המפקד שלה, הדר אמרה בקול ביישני "כן, אבל אל תספרי, רואה שאני לא מקבלת פרוטקציות?" אמרה הדר והנחתי את ידי על כתפה, היא עמדה צמוד לידי, מעיין צרחה מאושר וחיבקה שוב את הדר, "אבל תומר תתבייש לך, חברה שלך צריכה לישון על מזרון?" אמרה מעיין והוסיפה "לפחות תזמין אותה לחדר שלכם, שמעתי שיש לכם אחלה חדרים" אמרה וצחקה, למעיין אין עצם בלשון את זה למדתי כבר בטירונות, חייכתי אליה וקראו לי בקשר לבוא לישיבה, "אני צריך ללכת, תלכו לחדר אוכל יש כבר ארוחת ערב, ומעיין אני סומך עלייך תדאגי שהדר אוכלת" אמרתי ונישקתי במהירות את שפתייה הרכות של הדר, אני מאוהב.. אמא- זאת שלגיה שלי!
נקודת מבט מעיין-
"ספרי לי נו" האצתי בהדר לספר בזמן שהלכנו לחדר אוכל, היא כ"כ מצטנעת אני לא מבינה מה הם שומרים את זה בסוד, אם אני היתי יוצאת עם המפקד הכי שווה בפלוגה היתי מתגאה בזה, והדר לא חסר לה יופי ולא חסר לה כלום , אבל זה מה שיפה בה, שהיא צנועה ולא מתלהבת, הדר חייכה אליי את החיוך המפורסם שלה שכולם נשבים בו ושוכחים מה הם שאלו, "אוי לא, אל תחייכי, טוב בואי לאכול" אמרתי ונכנסנו לחדר אוכל, התיישבנו בשולחן וכמו שתומר אמר שמתי להדר עוד אוכל, "מה את עושה?" שאלה הדר וצחקה, "שמעת את תומר, פקודה של מפקד זו פקודה" אמרתי והתחלתי לאכול, "אבל שמתי הרבה אוכל" אמרה הדר והתחילה גם היא לאכול, החיילים החדשים מהבסיס השני באו להיות איתנו, "טוב יש לי תורנות מטבח, היה נחמד לשבת איתכם" אמרה הדר וחייכה, היא נכנסה למטבח והתחילה עם העבודות, אני נשארתי לשבת עם הבנים, לאחד מהם קוראים ליאור ולשני קוראים עידו, "זה בסיס רק של יפות?" שאל עידו והתחנף, חייכתי אליו חיוך מזויף ואביב הציל אותי מהם, "מעייני בואי שנייה" קרא לי אביב והתיישבתי בשולחן שלו לידו, "אני הולך לחדר כושר, רוצה לבוא?" שאל, ביקשתי ממנו יום אחד שיאמן אותי, "סבבה, אני אחליף בגדים ותבוא לאסוף אותי?" שאלתי והוא הנהן בראשו ואני יצאתי מהחדר אוכל והלכתי להתארגן
נקודת מבט הדר-
סיימתי את התורנות מטבח סוף סוף! הלכתי לחדר של מאיה כי היא קראה לי ,דפקתי בדלת לפני שאני לא אראה אותה ואת הדור הזה במקרה.. "כנסי הדר" צעקה לי מאיה מהחדר, איך היא ידעה שאני שם, נכנסתי לחדר והיא היתה לבד, מה זה החדר הזה!! החדר כמו של תומר ממש יפה, "קראת לי?" שאלתי וצחקתי, "כן רציתי לשאול אותך משהו" אמרה והתיישבנו בספה, מה היא רוצה לשאול, "איך היה ב…" באה להמשיך אבל תומר ודור נכנסנו לחדר ברוח סערה ושרו בקולי קולות, "אוי כמה רעש אתה עושה תומר" אמרתי וניסיתי לשמוע את מה שמאיה אמרה, מאיה צחקה ואמרה "יום אחד עזבי יום אחד! שעה אחת תומר ודור ביחד זה חגיגה" אמרה וצחקה, "מבטיח שאת נהנת כל יום שאני כאן" אמר תומר והתיישב לידי, הרעש לפחות נרגע "אני מאוד נהנת" אמרה מאיה, "מה רצית לשאול" שאלתי ומאיה חייכה אליי ואמרה "כלום" והיא ודור התנשקו, "טוב אני זזתי מכאן" אמרתי וקמתי מהספה ואחריי תומר, "כן תלכו מחר השקמה" אמרה, אוף אני שונאת השקמות, השעה רק 9 ואנחנו צריכים לנוח כי היא בטח תעיר אותנו ב4! הלכנו לחדר של תומר לפחות עכשיו נהיה לבד בלי כל האנשים מסביב התגעגעתי להיות איתו לבד