האנושות במיטבה (לוק) – פרק שלישי

נקרופיליה

ג'ק ישב על כיסא גדול וגבוה יותר משל האחרים, בצמוד לקיר על יד הדלת.
כסאות נוספים השלימו אתו לחצי מעגל ברדיוס 15 אמות עוד 4 כסאות, ובהם ישבו אריק, ומקס מצד ימין של ג'ק, ותמרה וניקול מצד שמאל.
החדר הואר בלפידים עמומים בלבד, מספיק כדי לראות את הפרצופים ותו לא.
דלת הכניסה הראשית לחדר הייתה בצד ימין של ג'ק, אבל היא לא הייתה הדלת הגדולה ביותר. ברצפה היה בור גדול פי שתיים מדלת הכניסה. הבור היה סגור באבן. ובמרחק 10 מטרים לעומק האדמה היו עשרות אנשים מתים, צורחים בכעס ובטירוף חושים.
"התכנסנו כאן היום בשביל לכבד בעדותנו את ההחלטה של אריק ושל תמרה, ובשביל לתכנן את הצעד הבא שלנו".
ג'ק משך את הידית שהייתה קבועה ברצפה מצד שמאל שלו והאבן שסגרה את החור החלה לזוז בחריקה אל תוך הרצפה. תוך מספר שניות החור, כ3X3 מטרים היה פתוח ואפשר היה לשמוע את הצעקות המחרידות מלמטה.
"תמי, קדימה, אל תבזבזי זמן".
תמרה קמה וניגשה לעמוד ליד החור. היא הביטה מטה.
"אני מצטרפת אליכם ידידיי, ובזכות ג'ק כאן, העולם יהיה שלכם! שלנו". היא שלפה סכין, העיפה מבט בג'ק, ודקרה את עצמה בחזה.
תמרה נפלה על הרצפה ליד החור והחלה להשתעל דם ולדמם מהחזה.
"פספסת את הלב יקירתי, אבל אל דאגה, בקרוב תהפכי לבריה עליונה גם את".
כל הרביעייה צפו בה גוססת בדממה.
מבחינת ג'ק, השיעול שלה היה תוספת נאה לצעקות של הזומבים מלמטה.
אחרי קצת פחות מדקה השיעולים שלה הפסיקו, הגוף שלה התחיל לפרפר ועלה ממנה ריח נורא. ג'ק קם מהכיסא, ניגש לגוף המדמם של תמרה, הרים את ראשה ונשק לה במצח. ברגע שהוא הניח את הראש בחזרה על הקרקע, היא קפצה עליו בשאגה. ג'ק היה מוכן, היה לו ברור שזה יקרה, הוא התחמק שמאלה מההתנפלות הזועמת שלה, תפס אותה בשיערה הארוך ובתנועה סיבובית הניף אותה לכיוון החור.
מיד אחר כך נשמעה חבטה מלמטה.
אריק קם וניגש גם הוא לבור.
"לא" אמר ג'ק.
"לא?".
"לא".
אריק חזר למקומו.
ג'ק משך את הידית והחור נסגר.
"בכניסה למאורה שלנו, למעלה על פני השטח, מחכה קלינר מאוד מיוחד. שמו דניאל, זה כל מה שהשגתי מהמקורות שלי במוסד המקולל הזה.
הוא לא משתמש במבער כמו שאר הקלינרים, אלא בשני מסורים חשמליים, והוא מבצע משימות מיוחדות כמו גילוי ארגונים למען עתיד טוב יותר כמו שלנו".
"מה אני צריך לעשות?" שאל אריק.
"אני רוצה לדעת עליו הכול, אני רוצה שתצא מכאן ותראה חשוד ככל שאתה יכול, שיעקוב אחריך, אבל בעצם אתה תעקוב אחריו. אני רוצה לדעת על כל נשימה שלו, האם הוא מדבר בטלפון, האם יש לו רכב, אילו עוד כלים יש לרשותו, הכול!"
"ואז אוכל להצטרף לאחיינו?"
"תסתובב בעיר מספר שעות ותשיג כמה שיותר תשובות שאתה יכול, אחר כך תמצא מקום מאוכלס ותירה שם בכמה שיותר אנשים, את הכדור האחרון תשמור לעצמך, עם קצת מזל תצליחו להתגבר עליו ולשחרר עוד רבים מכבלי הנשמה". ג'ק השתעל כשביטא את המילה נשמה, כאילו שהיה צריך להקיא.
"כן אדוני".

כולם במפגש לבשו בגדים רגילים, אבל אריק רצה להראות חשוד לקלינר המרושע שחיכה לו למעלה, הוא מצא בארונות המאורה גלימות שחורות וכמה תכשיטים עם צורות של גולגולת. הוא לבש את כולם, ווידא שהאקדח נמצא במקום נסתר אך נגיש, ועלה למעלה.

"לעזאזל עם הנקרופילים האלה." מלמל דניאל.
"כמה זמן עוד אצטרך לשבת כאן ולחכות שהם ישמיעו קול? הלוואי שהיו מאשרים לי לקפוץ פנימה ולהפוך את כולם לסלט.
אבל לא, המפקד אמר שצריך להשיג את המנהיג שלהם בחתיכה אחת כדי לברר מה הסיפור שלו, ומפני שאני לא יודע איך המפקד הזה נראה, אסור לי להרוג אף אחד מהם".
הרחוב בו דניאל התחבא היה רחוב עירוני רגיל, לא רחוק מאזור המגורים שלו ושל חבריו, הוא הכיר את המקום טוב מאוד.
המודיעין שלו מסר שכת של נקרופילים עושה שימוש במרתף של אחד הבתים, אז הוא התחבא על הגג של אחד הבתים הנמוכים הסמוכים, כדי שיוכל לראות טוב את כל מה שמתרחש.
"החיים היו הרבה יותר פשוטים לפני 15 שנים, כשנקרופיל היה מי שמזיין גופה ולא באמת מאוהב בגופה הזאת כמו שהם היום." הוא המשיך למלמל לעצמו בשביל להעביר את הזמן.
עברו כמה שעות משעת הצהריים, השעה שבה הוא התחיל את המארב. השמש החלה לשקוע. אחת הדלתות נפתחה ואיש לבוש בשחור יצא החוצה. דניאל נדרך. הוא נתן לאיש להתרחק קצת וירד במדרגות החירום, הוא השתדל להיות שקט אבל זה היה בלתי אפשרי, המדרגות חרקו. האיש הסתובב והבחין בו, הוא בהה בו לרגע קצר וחזר להתהלך באיטיות ברחוב.
דניאל היה לוחם מצוין, אבל במעקב הוא היה שימושי קצת פחות מפיל שהדביקו לו עשרות תופי מרים.
דניאל שלף את הפלאפון והתכתב עם בן. נדמה היה שזה עניין את האיש שאחריו דניאל עקב, הוא הסתובב פעם בכמה רגעים בשביל לבחון אותו, אבל לדניאל לא היה אכפת, הוא ידע שיוכל להגן על עצמו בכל מצב.
"תום ואני בסטארבאקס, אתה קרוב? רוצה לבוא?" כתב לו בן.
"אני עובד." הגיב לו.

תום ובן ישבו בבית הקפה סטארבאקס שברחוב שבו גרו. על אף שהיו חברים טובים עוד מהתיכון, המפגש הזה היה מפגש עבודה. לפני 3 חודשים הצבא שכר את שניהם כאנשים טכניים לתכנן רובוטים למלחמה שיידעו להרוג רק את הזומבים שתוקפים את חיילי בני הברית שלהם, ולא את הזומבים שתוקפים את האויב.

"אני אומר לך שאם הם לא חמושים במבער כמו של הקלינרים הם לא יהיו שווים כלום!"
תום התווכח. הוא רצה שהרובוט יהיו קלינר שהזומבי לא ירצה לתקוף.
בן לעומת זאת רצה משהו חדש, הוא נהג להפריז ביכולות האנושיות לכאורה של הזומבים.
"אני אומר לך שמהר מאוד הם ילמדו שמבער זו החולשה שלהם, והם יתקפו את הנשק ולא את מי שמחזיק אותו, לא חשוב אם זה רובוט או בן אדם".
"טוב. נגיד שאתה צודק. אמרת שיש לך רעיון חדש. מה אתה מציע?"
"מטענים חשמליים ממוקדים, כמו אלו שהמשטרה משתמשת בהם בשביל לבצע מעצרים, אבל שלנו יהיו קטלניים".
"לרובוט שלך ייגמרו הבטריות אחרי 3 זומבים, הצבא בחיים לא יסכים, עדיף לו לשלם לקלינרים ולהסתכן".
"בוא נהיה הגיוניים" בן לגם מהקפה שלו.
"מה אנחנו יודעים על החולשות של הזומבים?"
תום לגם גם כן.
"הם רצים מהר מדי, אז קל להתקיל אותם".
"אש יעילה נגדם מפני שכאפר הם לא יכולים לתפקד, הם צריכים שלפחות חלק מהשריר שלהם יישמר".
"הם עובדים כצוות בדרך כלל, מה שאומר שהם יהיו מרוכזים במקום אחד".
"כן אבל הם יהיו מרוכזים סביב מישהו תמיד, אז זה לא כל כך שימושי."
"אוף אין לי רעיון". תום נשמע מיואש, כבר חודשים שהם ניסו לחשוב על רעיון ולא הצליחו, והם אהבו את העבודה הזו. התנאים היו טובים.
"רגע.. רגע.. יש לי את זה, תום יש לי את זה! תקשיב טוב לפני שזה בורח לי מהראש!"
תום התרגש והקשיב טוב טוב לבן, לרגע הרגיש שלא היו עוד אנשים בבית הקפה, הוא היה מרוכז בבן לחלוטין, ואז הדלת נפרצה ו6 יריות נשמעו לפני שמישהו הספיק להגיב.

אריק התקרב לסניף הסטארבאקס, הוא הסתובב וראה שדניאל מחפש מישהו אחר בתוך הסניף, אריק היה איש חכם לפני שהשתגע. הוא הבין שדניאל מכיר מישהו בבית הקפה. הוא שלף את האייפון שלו וסימס לג'ק כל מה שלמד על דניאל מהמעקב שביצע, זרק את המכשיר הצידה והתפרץ לבית הקפה.
היה לו אלמנט הפתעה מוצלח, כולם היו שקועים בשיחות שלהם. הוא שחרר חמישה כדורים לכיוונים שונים בתקווה לפגוע וירה את הכדור האחרון שהיה באקדח בראשו שלו. הוא הרגיש כאב חד ועוצמתי, ועף על הרצפה. לא עברה שניה והוא ועוד שניים מהסועדים שנפגעו מהיריות שלו קמו מהרצפה והחלו להתנפל על הסועדים. אריק רצה לאכול את כולם, את כל האנשים בעולם הוא רצה לאכול. ואם לא לאכול אז להפוך אותם להיות כמוהו, שגם הם ירגישו את הכאב החד שהוא מרגיש בראשו. הוא הסתכל על בן ותום שישבו מחובקים בפינה ורץ לעברם בזעם.

דניאל היה המום גם הוא לרגע, אבל רק לרגע. הוא שלף את שני המסורים שלו, העגול ביד ימין והמלבני הארוך בצד שמאל והסתער לבניין בשאגה שעלתה בעוצמתה על הצעקות של שלושת הזומבים וכל האנשים המפוחדים ביחד. ברגע שנכנס פנימה הוא לחץ על הפתורים המתאימים והמסורים השמיעו את הרעש המחריד של פלדה מתחככת בפלדה. " חתיכת נקרופיל מזדיין בוא תטעם ממני!" לדניאל לקח עוד רגע קצר להבחין מי מהאנשים הוא זומבי ומי אנושי, כולם היו פצועים והיה דם בכל מקום, הוא לא הצליח למצוא את בן ותום. אחד הסועדים שנורה על ידי הנקרופיל קפץ עליו, דניאל הרים את המסור העגול בשביל להגן על הפנים, המסור חתך את כל הלסת התחתונה של הזומבי וזו נפלה על הרצפה.
הזומבי ההמום לא הבין מדוע אינו מסוגל לבצע עוד פעולת נשיכה וניסה לנגוח בצורה מסורבלת בדניאל. דניאל בתגובה נע שמאלה וחתך את הזומבי בעזרת המסור הארוך מצד עמוד השדרה. המסור חתך דרך הבשר והעצמות ויצא מהצד השני בלי בעיה, הגוף של הסועד חסר המזל נחתכה לשניים ונפלה מחוסר שיווי משקל וללא תנועה על הרצפה.
דניאל הביט ימינה ושמאלה, הוא ראה את האיש שאחריו הוא עקב במרחק כמה שולחנות מתנפל על שני גברים שישבו על הרצפה בפינה. הוא רצה לקפוץ עליו אבל הוא היה רחוק, הוא ווידא שאין עוד זומבי קרוב יותר. אבל היה עוד אחד, אחד הסועדים נאבק אתו על הרצפה מאחורי שולחן סמוך ונראה שהפסיד. דניאל מצמץ ולרגע נזכר באבא שלו. שניהם מתקנים מכונית ביחד, לאבא שלו היו ידיים גסות, והוא ביקש מדניאל שהיה קטן ממדים אז שיזיז כבל שהיה ממוקם במקום רגיש, טעות קטנה הייתה גורמת לו להתחשמל וכנראה למות. העפעף שלו עלה והזיכרון תם. דניאל צעק משהו על גיהינום, התגלגל על השולחן שהפריד בינו לבין ההתקלות הקרובה וניסר עם המסור הארוך את ראשו של הזומבי בלי לפגוע באיש שאותו המת נשך באותו רגע. הסועד המופתע שהיה מתחתיו התמלא בדם, אבל הבין שחייו ניצלו.
דניאל הבין שאם לא ראה את בן ותום עד עכשיו, הם כנראה הזוג שבפינה. בדיוק באותו רגע שמע את תום צועק "דניאל חמום מוח אחד בוא לפה כבר! אחח! עוף ממני מפלצת!" דניאל רץ לקראתם וכשהגיע למרחק של מטר וחצי השתמש בתנופה בשביל להסתובב במקום, הוא הרים את הידיים למצב מאוזן כך שהמסור הארוך יגיע בדיוק אל האיש בשחור.

אריק היה בטוח שבן ותום שלו, הכאב בראש שלו לא פסק אבל גם לא הפריע לו. לפתע הוא הרגיש עוד כאב לאורך כל העורף, מיד אחריו עוד כאב עמוק מאוד בגב. דניאל בעט בראש שלו וזה נשאר עומד על חוט השערה בעוד אריק הוטח בכוח לרצפה, עם הפנים ועם הגב הפצוע כלפי מעלה. דניאל דרך לו על הגב. נשמע צלצול בטלפון של דניאל. הוא אמר משהו שאריק לא הצליח להבין, זה לא עניין אותו, הוא בכלל לא הבין שכבר הפסיד והמשיך לנסות ולהיאבק. דניאל שיסף את מה שנשאר מהגרון של אריק, כיבה את המסורים הניף את הראש הצידה כדי שהשיער לא יסתיר את האוזן וענה לטלפון "כן דין".
"אני עובד".
"אם היית מפריע היית שומע את המסורים שלי".
"התקשרת בשביל להציק?".
"האמת שאני בדיוק יוצא עם מישהי אפלה שכזו שמאוד מתעניינת באנשים עם דם קרוש, וגם החברות שלה כאלה, אני בא אם בן בא".
"מה אתה אומר? כן או לא?".
בן נראה לדניאל המום מדי מכדי להגיב.
"כן". בן לחש.
"טוב דין אז נתראה מחר אצלך במשרד?"

דניאל ניתק את השיחה ויצא החוצה מהסניף ההרוס. הוא הרים את האייפון של האיש, המכשיר היה נעול בסיסמא. דניאל הכניס אותו לכיס והלך לעזור לבן ותום להתאושש.