לא נשברת / פרק 16

עיניו נעצו בי מבט מופתע , אל תסתכל עלי גם אני מופתעת מזה שהצלחתי לומר את זה .
" אני לא רוצה למות בתולה !" שילבתי את ידיי על חזי , זאק נאנח והביט בי בשוב והניד את
ראשו לשלילה , אני לא מבינה מה הבעיה שלו ? הרי הרבה בנים היו קופצים על ההזדמנות הזאת
אבל לא , זאק לא יכול .
" יש לי יותר מידי כבוד בשבילך סלסט , אני לא יכול לעשות את זה " הוא אמר בקול ברור , לפני מספר
רגעים הוא דיבר בקול ישנוני והסכים איתי לכול דבר , וצחק איתי אבל עכשיו הוא חייב להיות ברור וישיר
נכון ?
רקעתי ברגליי כמו ילדה קטנה ונחרתי בבוז " אה , ולילדה ששכבת איתה לפני היה לך גם כבוד ?"
נו באמת עוד מעט אני צריכה ללכת ואולי אני ימות , נו באמת חמש דקות מצידי ואני עפה מפה לתמיד ,
מה אני צריכה להשאר פה בזמן שרוצחים מחפשים אותי ואת המשפחות האחרות .
בזמן שכולם רצים הלוך ושוב ומחפשים נשקים , אורזים מזוודות ואמא שלי בטירוף מנסה להשיג את אחיה
שהיה לא מזמן בפיגוע , מייק עומד לידה ומתפלל בליבו שאביו לא מת ואני פה מתכננת לזאק שישכב
איתי ?
אוי , לעולם לא חשבתי שיגיע לרמה כזאת של השפלה אבל אין מה לעשות כי .. כי אין מה לעשות אולי
אני אמות ואולי אני אחיה , רק אלוהים יודע מה יקרה בעתיד .
" סלסט , עזבי אותי אין לי כוח לריב על זה , התשובה שלי היא לא " הוא אמר , באמת תודה רבה .
טוב , איך שאתה רוצה .
" טוב " נחרתי בבוז והסתובבתי לכיוון הדלת " נמצא מישהו אחר , אתה לא הבן היחיד החתיך
בפנימייה הזאת " אלוהים הרגשתי לרגע כמו פרוצה , אבל כול המשפט הזה היה רק בשביל שהוא יתחיל
להתעצבן , הרי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ונכון שאני אוהבת אותו בגלל זה בקשתי ממנו את זה ,
ולא ממשהו אחר .
הוא לא יאהב את זה שאני ילך לאחד החברים שלו , הרי אבא שלו לא מסכים לנו להתראות .
" אתה צודק , גם ככה אסור לנו להתראות . הרי אתה זה שעשית עסקה עם אבא שלך , וגם ככה אני
סתם מעמידה אותך בסכנה כי שמו עלי שני מיליון דולר " לפתע באמת הרגשתי כאילו הוא צודק .
שאסור לי להתראות איתו , בגלל זה אנחנו עוזבים כול כך מוקדם .
איזה בן אדם אגואיסט אני יכולה להיות !
" טוב , לא משנה " הסתובבתי אל זאק שהשפיל את מבטו , חייכתי " אנחנו גם ככה עוזבים הלילה ,
באתי לומר להתראות " נופפתי בידי ופתחתי את הדלת , אבל משהו לא נתן לי לצאת .
הרגשתי שקיר בטון עומד מולי ולא נותן לי לעבור , הרגשה מסויימת החזיקה אותי ולא נתנה לי לצאת
מהחדר הזה .
הסתובבתי .
" מה .. מה אתה עושה ?" גמגמתי ששמתי לב שזאק תפס בידי , הוא התמתח לכיווני ושרירי גופו גרמו
לי לצמרמורת שעברה בכול הגוף .
" אני לא יראה אותך יותר ?" קולו היה מחוספס , קולו היה צולע והיה אפשר להבין שבאמת אכפת לו ,
לא רציתי לענות לו על התשובה אבל בכול זאת עניתי .
" אני לא יודעת , אולי אני אמות ואולי אחיה ."
זאק קם וסגר את הדלת " רשימה לפני המוות . אה ?" הוא צחק , עיניי נפקחו לרווחה כשהוא נישק אותי .
" את בטוחה ?" שאל זאק כשהוא שוכב מעלי , לא הוצאתי שום צליל והנהנתי .

שהתעוררתי ראיתי שהשעה כבר חמש לפנות בוקר , פאק אני מאחרת !
התעורממתי על רגליי והתלבשתי במהירות בבגדים בהם הייתי , הכנסתי את האקדח שנפל על הרצפה
כנראה לפני זה , לא רציתי לברוח ולעזוב לפני שהוא התעורר אבל לא היה לא הזדמנות אחרת .
אני לא יכולה לעזוב אותי , אני חייבת לו על זה .
השארתי לו פתק עם מספר הפלאפון שלי שכאשר הוא התעורר וירצה לדבר איתי שהתקשר אלי , אני
יהיה מוכנה אז . אבל עכשיו אם הוא התעורר אני לא יצליח לומר לו שום דבר .
לבשתי את נעלי הספורט הגבוהות והתקדמתי אל עבר הדלת , הבטתי בפעם אחרונה בגבר שאני
אוהבת ולחשתי לו " תודה על הכול ".
ובחרתי ממנו לנצח .