איזה סוג של בנאדם אתה?

כשהסוד אוכל אותה מבפנים, יש רגעים שהיא כמעט ונשברת.
לצרוח ללא קול. לבכות ללא דמעות. אתם מכירים את זה?
את הרגע הזה שאת רוצה לספר למישהו, אבל אז, כשהם שומעים *מה* רצית להגיד, הם מתרחקים ומנתקים קשר, מפיצים את השמועה, מרחיקים ממך לא רק את עצמם אלא גם את השאר.

לחיות ככה יום יום, כי אין מה לעשות.
לנסות ולשרוד בחברה של ימינו כמו בנאדם רגיל אך שונה.
היא לא תאהב לעולם, כי אין טעם לזה. אף אחד לא ישרוד אותה. כולם יעזבו.

בדידות,
אתה מכיר את המוסג הזה?
לא, חבל, אני חושבת שאתה תזדקק להסבר מודרך איך לשרוד אותה.
הכל יתחיל רגיל, אתה תהיה מוקף באנשים, ואז, לאט לאט הם יעזבו אותך. כמובן שאתם עדיין תדברו אך לא כמו פעם,
אף פעם לא.
אתה הוא איש סוד של כולם,
אך אין לך איש סוד משלך.
אתה חבר של כולם,
אך אין לך חברים שלך.
אתה מנסה להסביר את עצמך בצורה הכי טובה, אך אף אחד לא מצילח להבין אותך.

אני כל כך שמחה שאתה כמוני, מבודד.
לא אותו אדם יהיר של פעם. גאוותן.
אתה משפיל את ראשך בכל פעם שמישהו אומר את שמך, כי אתה יודע כבר על מה הם עלולים לדבר.

אבל חכה שנייה לפני שאתה שוקע באגם העמוק, לפני שאתה צורח, תן לי לספר לך סיפור קטן.
זה אולי קשה לך, פוגע, מרגיש כאילו בשרך נחתך, אבל זה מחזק אותך, גורם לך להיות עמיד בפני כל זה. כל ההשפלה הזאת, העילבון, הבוז.
ואתה יודע למה?!
כי ככה אתה אומר לעצמך שהינה, אתם אולי יורדים עליי אבל אני עדיין כאן, אני לא מתאבד או משהו…
אבל…
זה עדיין גורם לך להיות פגיע, לחשוש ולהסתתר…

אני לא רוצה לחפור לך בנושא, אבל תגיד, איזה סוג של בנאדם אתה?