מאחורי הקלעים- פרק 4

-נקודת מבט עדן-
עמדתי מול המראה, בודקת שהכובע יושב במקום.
כשהחלטתי לאשר את התחפושת שלי לקחתי את המטאטא התואם והלכתי לסלון.
"אני רואה שאת במצב הרגיל שלך" קריסטן צחקקה מהספה בזמן שהיא מחוברת לאינפוזיה, מצב הכליות שלה מדרדר, שוב.
"את ממש מצחיקה" גיחחתי והלכתי למטבח לכיוון אמא.
"דווקא מתאים לך תחפושת של מכשפה" אמא צחקקה גם היא.
"אז מה? פתחתן עליי מלחמה?" צחקתי.
"למה מלחמה? אנחנו רק אומרות את האמת" קריסטן הופיעה מאחוריי.
"מתי ליאם אוסף אותך?" אמא שאלה.
"איך את יודעת שאני הולכת עם ליאם?" שאלתי מופתעת.
"דיברתי עם קארן" היא ענתה. הנהנתי בראשי.
"הופה" קריסטן קפצה, "דייט?" הוסיפה בהרמת גבות ממזרית.
"לא, אנחנו סתם מסתובבים יחד, כמו שני ידידים" אמרתי בעצבנות, "בכל מקרה הוא צריך להגי-" רציתי להוסיף אך צלצול פעמון קטע את דבריי.
קריסטן רצה לעבר הדלת.
"ליאם, היי" היא אמרה בקול רם ולאחר שלוש שניות היא וליאם היו במטבח.
"היי" אמרתי וחיבקתי אותו, "ביי אמא" אמרתי אחרי שהתנתקנו מהחיבוק ומשכתי אותו החוצה מהר לפני שאמא תעשה פדיחות, כרגיל.
יצאנו מהרחוב ואז ליאם פתח בשיחה.
"את נראית טוב" הוא חייך אליי, "מכשפה יושב עלייך טוב" הוא צחק.
"גם אתה?" נאנחתי.
"מה זאת אומרת גם אני?" הוא שאל לא מבין.
"גם קריסטן ואמא ירדו עליי" צחקקתי.
"אל תקשיבי להן, את נראית מדהים" הוא אמר בחיוך המושלם שלו.
"תודה" חייכתי בבישנות.
"אז לאן הולכים?" שאלתי.
"לא יודע, נלך לאן שהרגליים ייקחו אותנו" הוא אמר בחיוך גדול.
הנהנתי בחיוך. כל עוד אני עם ליאם זה מושלם.

-נקודת מבט אור-
אני אומרה להיפגש עם הארי, נייל, מישל, זאין, לואי ורום בעוד כמה דקות מחוץ לרחוב, שההורים שלי לא ייראו שאני עם הארי.
שמתי מהר את הניבים המלאכותיים שמשלימים את תחפושת הערפדה שלי וירדתי למטה.
"היי, אור תראי מי פה" אבא קיבל את פניי בחיוך, מצביע על שון.
יופי, בדיוק את מי שרציתי לראות עכשיו.
"היי" אמרתי בחצי חיוך והלכתי למטבח לשתות כוס מים מהר לפני שאצא.
"תזכירי לי שוב למה את מתחפשת בחג נוצרי?" אמא שאלה.
"כי ככה באלי! זאת זכותי" אמרתי בעצבים בזמן שמזגתי לי מים לכוס זכוכית קטנה.
שתיתי את כוס המים בשני שלוקים גדולים ויצאתי מהר מהמטבח והתקדמתי לדלת היציאה שהייתה חצי פתוחה ושם עמד שון בחיוך וידיו בכיסיו, הוא נראה מוזר.
"הכל טוב?" שאלתי.
"רק אחרי שתסבירי לנו מי זה הבחור הנחמד פה בדלת" הוא אמר ועכשיו יכולתי לראות את הארי, פשוט עומד שם בדלת ומחייך בתחפושת הערפד שלו שמתאימה לשלי.
"לא עניינך" אמרתי ויצאתי מהבית גוררת אחריי את הארי.
"למה לא הצגת אותי בפני המשפחה שלך?" הארי שאל.
"אתה עדיין לא מבין?" נאנחתי.
"לא" הוא אמר כמובן מאליו.
"המשפחה שלי יהודייה, אתה נוצרי, הם יישנאו אותך עוד לפני שיכירו אותך," אמרתי בזמן שהתקדמתי במהירות לכיוון היציאה מהרחוב, "לפחות אמא שלי ואחי" סיננתי בפה כמעט סגור לגמרי.
הארי רק הביט ברצפה ושם את ידיו בכיסיו.
הגענו לקצה הרחוב, שם עמדו נייל ומישל מחובקים, לואי לידם וזאין ורום בצד מדברים.
"אני רואה שהתאמתם תחפושות" מישל אמרה בחיוך וחיבקה אותי.
"מעתיקנים" נייל אמר בפרצוץ ציני כועס, מישל והוא התאימו גם את התחפושות, שניהם פיראטים.
חיבקתי גם את נייל ואת לואי שהתחפש לזומבי.
"אני מפריעה?"שאלתי את רום וזאין שדיברו ביניהם.
"שאת תפריעי? מה פתאום" רום צחקה וחיבקה אותי.
"שלום גם לך" אמרתי לזאין וחיבקתי אותו.
"שנלך?" לואי שאל.
כולנו הנהנו והתחלנו ללכת לכיוון מרכז העיר.
"למה שחף לא באה בסוף?" שאלתי את הארי.
"היא יהודייה מלאה, היא לא חוגגת הלוואין" הארי ענה, משלב את אצבעותיו באצבעותיי.
"ועדן וליאם ביחד" רום אמרה ממאחורה.
המשכנו ללכת, הארי ואני יד ביד, מישל וניילר מחובקים מאחורינו, זאין ורום מדברים מאחורה ולואי הולך לידנו, מביט כל כמה שניות על השעון.
"אני צריך ללכת" לואי אמר לאחר כמה דקות שהלכנו בשקט.
"לאן?" נייל שאל.
"פיבי ודייזי, הבטחתי להן שאני אקח אותן להסתובב קצת" הוא אמר בהיסוס.
"תביא אותן איתנו" מישל אמרה.
"לא, הן ביקשו רק שלושתינו, סליחה" הוא אמר ורץ מהר לכיוון הנגדי מהכיוון בו אנחנו הלכנו.
הסתכלתי על הארי בבלבול והוא משךך בכתפיו.
"הבית שלו לא בצד השני?"

-נקודת מבט רום-
כשמישל ואני הגענו הביתה מעדן עליתי לחדר שלי והתיישבתי על המיטה.
פתחתי את הפלאפון לראות ממי ההודעה שקיבלתי קודם, זה זאין.
*היום בערב אנחנו צריכים לדבר* הוא כתוב.
*על מה?* שלחתי בחזרה.
*על כמה דברים, פשוט נתראה בערב כמו שקבענו עם כולם* הוא שלח אחרי כמה דקות.
לא עניתי להודעה, ניסיתי לחשוב על זה כמה שפחות.
נכנסתי לחדר הרחצה ונעלתי את הדלת, סגרתי עם הפקק הקטן את פתח האמבטיה ונתתי למים חמימים לזרום פנימה.
פשטתי את בגדיי והוספתי קצת סבון שיעשה קצף ונכנסתי לאמבטיה כשיערי אסוף בפקעת בקצה ראשי.
הוצאתי מראשי כל מחשבה, על זה שעוד יומיים חנוכה ואמא בטח תרצה לחגוג, על מה שקרה עם אחותו של לואי ועל הסמס של זאין. במיוחד את הסמס של זאין.
אף על פי שממש מעניין אותי לדעת על מה הוא רוצה לדבר, ממש אין לי כוח לעסוק בזה כרגע, כל מה שאני צריכה זה להירגע.
אחרי ששכבתי זמן ממושך בתוך האמבטיית קצף החלטתי לעשות צלילה קטנה בכדי לשטוף את פניי ובכדי לשטוף את שיערי.
יצאתי מהאמבטיה והתעטפתי במגבת כחולה שהגיעה קצת מעל הברכיים ומעל שיערי הבלונדיני-שטני שמתי מגבת לבנה.
שיחררתי את פקק האמבטיה והמים התרוקנו ממנה לאט לאט.
נכנסתי לחדרי ונעלתי את הדלת, לבשתי עליי את השמלה השחורה ונעלתי את הנעליים התואמות.
התאפרתי באיפור שחור מעושן, ושמתי עגילים שרשרת וטבעת של כנפיים שישלימו את המראה של התחפושת, 'דארק אנג'ל'.
סירקתי את שיערי החלק ועברתי עליו מעט עם מחליק ובקצוות מעט בייביליס.
"רום את מוכנה?" מישל דפקה על דלת חדרי.
"עוד שנייה" עניתי לה בזמן שסידרתי את הקשת עם ההילה השחורה על ראשי ככה ששיערי עדיין יראה טוב.
"תמהרי, הארי זאין נייל ולואי פה וצריך לצאת לכיוון אור" היא אמרה ושמעתי את עקבייה במורד המדרגות.
שמתי את הכנפיים הגדולות על כתפיי וירדתי למטה.
ראיתי למטה בסלון את מייק וג'ניפר בתחפושת של חתן וכלת רפאים ואמא מצלמת אותם, לידם הארי לואי זאין נייל ומישל מדברים וצוחקים.
"היי" אמרתי בזמן שהתקרבתי אליהם.
"ואו" מייק אמר וחיבק אותי, "תראו את אחותי הקטנה והיפה" הוא חייך אליי והביט בי.
"תודה" חייכתי בביישנות.
"אל תתלהבי, גם לי ולמישל הוא אמר את זה " ג'ניפר אמרה וחיבקה אותי גם היא, "סתם, את באמת נראית טוב" היא אמרה בחיוך.
"תודה ג'ן" חייכתי אליה.
"טוב נזוז?" שאלתי את מישל והבנים.
"כן בואו" הארי אמר וכולנו הלכנו לכיוון הדלת.
"ביי בנות, תהנו" אמא אמרה ברגע האחרון לפני שסגרנו את הדלת אחרינו.
"חכי רגע," זאין תפס בידי ונעצר, אחרי שתפסנו מרחק קטן מהשאר הוא שחרר את ידי והתחלנו ללכת גם, "אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר.

-נקודת מבט מישל-
יצאנו מהבית, זאין לואי הארי רום נייל ואני.
נייל ואני הלכנו יד ביד, מגניבים מדי פעם מבט אחד לשני ומצחקקים.
"את יפה" נייל אמר בחיוך קטן וחמוד.
"תודה" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי.
"אבל תהיי יותר יפה אם תורידי את הכובע, שייראו את הפנים שלך"
"אבל זה ייהרוס את התחפושת של הפיראטית!!" התלוננתי.
"טוב סליחה" נייל הרים את ידיו בהתגוננות.
העפתי מבט אחורה וראיתי את זאין ורום מעט אחרינו מדברים.
"על מה אתה חושב שהם מדברים?" שאלתי את נייל.
"לא יודע, אולי מתפתח משהו" הוא קרץ לי.