אהבה ללא גבולות-פרק 3!!

דן נכנס והיה פעור פה…
לא ידעתי מה לעשות בהתחלה הרגשתי תחושת טובה וג..ג..גם רעה,לא הצלחתי לתאר את מה שאני מרגישה במילים,לא חשבתי פעמיים ורצתי לשירותים,דמעות זלגו מעיניי,רק המחשבה על המבט שהיה לדן באותו רגע עושה לי תחושה רעה,עד שכולם ילכו מפה אני לא יוצאת!!פתאום היה לי טלפון…
מנקודת מבט של רום:
וואוו אני לא מאמין שעשיתי את זה בהתחלה הרגשתי טוב עם עצמי,שמחתי מזה שהיה לי את האומץ להיפתח בפניה אומנם לא באמצאות מילים אבל אפילו הנשיקה הזאת לא יכלה לבטא את מה שאני מרגיש כלפיה אבל לרגע גם הרגשתי רע עם עצמי שהיא רצה לשירותים בוכה בגללי, פתאום בלי שום אזהרה דן תקף אותי והעיף לי אגרוף,הרגשתי שהוא רב עלייה ולא איתי! "מה אתה מפגר, מה אתה עושה?"שאלתי בבהלה "בגללך היא בוכה עכשיו ואתה עוד שואל אותי מה אני עושה"אמר דן והעיף לי עוד אגרוף,לא התאפקתי והחזרתי לו בכל הכוח, התחלנו לריב מכות מכות , לא שמענו את הדלת ניפתחת זה היה אושר הוא בא והפריד ביננו "מה אתם עושים? ואיפה אחותי? כוס ראבק תענו או שאני יפרק את שתיכם!! אמר אושר בעצבים וכמעט הרביץ לנו "תשאל את רום,שאחותך כל כך חשובה לו והיא בוכה עכשיו בגללו"אמר דן,רציתי להגיד משהו,להגיד שזה לא באשמתי אבל לא יכולתי,עמדתי ושתקתי….
מנקודת מבט של אושר:
לפניי חצי שעה,כשהשארתי את רום ולינוי לדבר לבד,לא סמכתי על רום אבל הרגשתי שלינוי יכולה לבחור בעצמה בלי עזרה שלי את החבר שלה אבל היא יודעת שאם הוא יפגע בה אז יש לו עסק איתי
יצאתי לבחוץ (היו רעמים חזקים,קור אימים)הלכתי לחבר(חבר טוב שלי מהכיתה)עדן,שבמקרה שכן שלי,הייתי אצלו בסביבות העשרים דקות,בעשרים דקות האלה הייתי במתח,סקרנות,לדעת מה קורה איתם אז המצאתי תירוץ והלכתי,בחוץ ירדו כבר כמויות של גשם,ופתאום לנגד עיניי נעצרה מונית,מתוכה יצאה נערה,נערה שקשה לשכוח,גבוהה,שיער שחור תלתלים,עיניים ירוקות בוהקות חיוך כובש,שתי גומות באמצע הלחיים,כשהיא יצאה מהמונית הסתכלנו אחד על השני,המבטים שלנו הצטלבו,היה לה מין מבט כזה,מבט מאוהב (אין מה לעשות בכל זאת אני אושר אטר the one and only) פתאום היא החליקה והרגשתי מין צורך עז לגשת לעזור לה,הרגשתי משהו כלפיה,מין משיכה כזאת,זה בחיים לא קרה לי,ניגשתי לעזור לה והמבט בעינייה,הברק עוצר הנשימה לא יכולתי לעצור את עצמי ופשוט נישקתי אותה,זה לא היתה נשיקה רגילה של מזיין והולך זאת הייתה נשיקה עם רגש,נשיקה ראשונה שאני לא אוכל לשכוח לעולם,אושר מה קורה לך חשבתי לעצמי,התנתקנו ולרגע רציתי שזה לא ייגמר לעולם,תקענו מבטים,אמרתי "הרגשת את זה,כי אני כן"אמרתי בחיוך "חחח כן" אמרה בביישנות אמרתי "אההה אני אני יכול את המספר שלך" שאלתי והשפלתי פנים,"בטח" אמרה ונתנה לי את המספר, חזרתי הביתה מאושר,עם חיוך רחב על הפנים,לפתע נכנסתי בדלת וראיתי את רום ודן רבים מכות והבנתי שזה קשור ללינויי אבל היא לא הייתה שם לרגע כל הרגשות שעברו בי ירדו,המחשבה שהם עשו משהו ללינויי גרמה לי לכעוס אבל בתוך תוכי לא הפסקתי לחשוב עליה,"הילדה המסתורית"שגרמה לי להרגיש כאילו אני מוכן למות בשבילה,שעשתה לי את הרגע,אפילו לא שאלתי לשמה רק לקחתי את המספר טלפון שלה,הסתרתי את החיוך הענק וניגשתי להפריד בין רום לבין דן.
היו כמה דקות של שקט(תמיד ידעתי שהם מפחדים ממני)….
מנקודת המבט של לינויי:
קיבלתי שיחת טלפון וזה היה…..ירדן,סיפרתי לו כל מה שקרה,הרגשתי שהייתי חייבת להישפך בפני מישהו "רגע ועכשיו את בוכה בגללו,אני ישבור את הבנזונה הזה,אני בדרך אלייך,תבטיחי לי שאת מפסיקה לבכות" אמר בכעס "אני מבטיחה בתנאי שאתה לא תעשה לרום כלום" אמרתי "נחשוב"אמר וניתק.
שמעתי שאושר נכנס,נבהלתי,חששתי שהוא יעשה משהו לרום ולדן,אני מקווה שהם לא סיפרו לו,ואם כן אני יגיד לאושר שזה היה בהסכמה מלאה,רק שהוא לא יפגע ברום(אני לא מבינה למה פתאום רום חשוב לי כל כך) פתאום נשמעו דפיקות חזקות בדלת של השירותים "נוי תפתחי לי זה דן" אמר ברוגע "אני לא פותחת,אני לא רוצה עכשיו לדבר עם אף אחד "אמרתי, "עזבו אותה בשקט עכשיו,תנו לה להיות לבד" אמר אושר,שמעתי לחישות אבל לא הבנתי בבירור,אם הם מדברים עליי או על דברים אחרים,פתאום נשמעו דפיקות חזקות בדלת של הבית…