הנסיכה והפושע פרק 2

מריסה אמרה: "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב." "זה בטוח לגמרי, בואי!" אמרתי לה בחיוך. יצאנו מהמים. "היי, מארי!" שמעתי קריאות של ילדים. אלו החברים הטובים שלי מהממלכה הזאת. הם החזיקו כדור צבעוני. אחת הבנות שאלה: "מארי, מי זאת?" עניתי: "אה, זאת מריסה. היא גם חברה טובה שלי." מריסה חייכה. אחד הבנים אמר: "טוב, אנחנו הולכים לשחק בכדור." "רוצה להצטרף?" שאלה עוד בת. אמרתי להם:"אולי אחר כך. בואי מריסה!" אני מחפשת עכשיו את הבית הגבוה של רות, היא עשירה, הבת שלה ואני ביחסים טובים, והכלבה שלהן, לינדה- ממש אוהבת אותי! רק רות והבת שלה מודעות לזה שאני נסיכה. הגענו. רות פתחה את הבית, היא בדיוק שטפה את המרפסת. הצגתי לה את מריסה. מריסה רצה אל המרפסת, לראות את הנוף…….. "מריסה!" קראתי. היא החליקה מהמעקה! מהר תפסתי אותה, והחזרתי אותה אל המרפסת. בתה של רות לקחה אותנו לחדרה.
-כעבור שלוש שעות-
"מארי, היום יש לאחותך יום הולדת….. לטוני! אנחנו חייבות לחזור." אמרה מריסה. נמאס לי מנשפים כל יומיים. הנהנתי. מהר רצנו אל הים, צללנו, עברנו דרך הסורגים והגענו אל החוף, נכנסנו לארמון ואני נכנסתי מהר למקלחת, יצאתי, התלבשתי, והסתרקתי, ושמתי את הכתר. "מריסה? את משוחררת להיום." אמר הרולד. כנראה הודעה מאמא ואבא. אמרתי לה: "אז את יכולה לעשית מה שעשית ממקודם…" איפרתי , היא התלבשה, כמו מקודם, רק הפעם, שמלה ורודה ויפה. היא יצאה מהחלון, וכמו מקודם, תיכנס לנשף. הרולד פנה אליי. הוא שאל אותי: "מארי, לדעתך יש סיכוי שהנערה ההיא תבוא? כולן אמרו לי שלא." עניתי לו: "יש לי חשד קטן שתבוא." ירדתי מהר, והבטתי בחלונות הענקיים. כולם היו לבושים מסיכות. "אמא, ממתי זה נשף…… מסיכות?" שאלתי את אמא. היא הביאה לי מסיכה אדומה נוצצת. עכשיו איך אני אבחין… "בו"? מישהו נגע בכתפי. הסתובבתי מהר. "מזהה אותי?" שאל קול מוכר. איך…? עניתי: "מי אתה?" "נחשי…." המוזיקה התנגנה. הוא אמר: "עכשיו את תדעי." הוא סובב אותי, והתחלנו לרקוד.
-מנקודת מבטה של המלכה-
"בלה, תראי את טוני, רוקדת עם חתנה לעתיד. אני לא מאמין שהבת הקטנה שלי כרגע היא בת 20…" אמר בעלי, המלך ליאו. הפניתי את מבטי, עם מי מארי רוקדת? אני וליאו הבטנו עליהם. הריקודים די מרשימים… אבל יש לי חשש קל בבחור הזה. אולי…. לא. הבטנו חזרה על טוני.
-חזרה למארי-
הוא שאל אותי: "אולי כדאי שנעזוב לזמן מה את המקום הזה, ונצא החוצה, לחוף?" הנהנתי. יצאנו החוצה, וישבנו על החוף. שאלתי אותו: "אתה יכול להגיד לי, מה השם שלך?" "לא…" הוא אמר. אחרי שהבנו קצת מי זה מי, הוא הניח את ידו על הגב שלי. הוא לחש: "אני יודע שאני גדול יותר ממך, אבל…… עקבתי אחרייך לזמן מה, ואני.. אוהב אותך." הוא… מה? אבל אני לא יודעת בן כמה הוא… הוא רכן לנשק אותי. עצמתי עיניים, אבל אז….. "עצור! אתה אשם בחטיפת הנסיכה מארי!" שמעתי את השומרים. הם החזיקו נשק. "עוד נתראה." הוא אמר וברח. "מארי, את בסדר?" שאלו אותי. עניתי: "כן, הכל מצויין." הם המשיכו לשאול: "הוא לא פגע בך?" "לא, הוא לא." עניתי. כשנגמר הנשף, מריסה חיכתה לי בחדרי. הנשף היה מושלם עבור שתינו.