פנימיה לגיבורי על – פרק ראשון
מצאתי את עצמי בצריף שלי. האפשרות לעזוב את ציקצוקיה הייתה נדירה מאוד.אבל לפי שמועות עתיקות שהתגלגלו לאוזני, שפעם באלף שנה יכולים לעזוב מספר ילדים את הכפר .לאן?הפרט הזה אינו ידוע לי. אבי סיפר לי פעם, שכל הילדים המעצבנים נלקחים לגהנום ושם מתעללים בהם והורגים אותם. אני בטוח שזה לא נכון מפני שאת הסיפור הזה סיפר אבי סיפר לי כשהתרגז עלי (כמעט תמיד זה קורה) ואני, אינני יכול לשנות את העובדה שאבי שונא אותי.
אבל תמיד הייתה לי הרגשה שאולי פעם ב-1000 שנה משהו יזכה בנס הזה. ואז יום אחד הרגשתי מין דקירות בלב. כאילו התיישב שם נקר ומחפש בלבי משהו לאכול.ידעתי מה עלי לעשות. לקחתי את המגילה הקטנה שמתחת למזרן הקש שלי וקראתי לארבעת חברי להתרכז בבית העץ. "היום זה היום" קראתי בנימה רשמית, "היגיע הזמן לפתוח את צוואת סבי (שגם הוא לא אהב את בנו). פתחתי את המגילה הקטנה על השולחן, הרגשתי מין תסיסות כזאת ומהרתי לקרוא בקול רם:
"לנכדי יותם ולשירה, איתן, וספיר שלום רב!"
פעם ב-1000 שנה מתקומות בחינות לפנימיה הגדולה ביקום לגיבורי על. כדי להתקבל הכינו קסם או פעלול .המתקבלים ייעלמו קליל מבתיהם. המבחן יתקיים ליד ארמון ראש העיר.
זה יהיה הנוסח של המודעה על שלט המודעות .תוכלו לבדוק זאת בעצמכם.ובגלל שאני מניח שתרמו להתקבל לפנימיה הגדולה ביקום , ובגלל שאין לי יותר מחמשת כוחותי אוריש לכם אותם. כל אחד יקבל כוח אחד , את כוחי המרכזי והחמישי תוכלו לגלות מאוחר יותר.תבטחו בי. בבחינה חישבו על דברים טובים, הקסם יתבצע מעצמו.
מקווה שנתתי לכם את מבוקשכם
סבא אהרון
כולנו שתקנו , פעורי פה, כמו דגים, מוכי הלם, מנסים לפרש את גודל המזל שנפל בחלקנו כולנו.אנחנו אומנם חברים אבל הרגשנו כאילו היינו משפחה אחת… אחרי רגע ארוך מאוד ,מלא משמעות ויריאת כבוד איתן אמר :"המכתב הזה לא יכול להיות אמיתי" "גם אני חושבת כך" אמרה שירה. ספיר שיפשפה את עינה ואני צבטתי את עצמי כדי לבדוק שאני לא בצריף שלי ישן וחולם. לא הועיל לי ולבסוף השתכנעתי שכל זה קורה במציאות. בזמן שהאחרים ניסו לעכל את הבשורה הרהרתי לעצמי ושאלתי בלבי איך
יכול להיות שסבי היה דגול ומוכשר, ואבי כל כך רע וחסר אהבה.איך זה יתכן?!
אחרי עוד דומיה ממושכת ספיר שאלה:"למה שלא נבדוק האם המודעה שסבא אהרון סיפר עליה אכן תלויה על לוח המודעות?"כולנו החלטנו שזה רעיון טוב ויצאנו בדילוגים קטנים וחיוכים נחמדים לעבר לוח המודעות. כשהגענו אל הלוח באמת היתה תלויה כרזה ובה היה כתוב:
"בזמן הקרוב יתקיימו בחינות לפנימיה הגדולה ביקום לגיבורי על. הכינו קסם או פעלול. המתקבלים ייעלמו קליל מבתיהם. המבחן
יתקיים בארמונו של ראש העיר."
התאריך שהיה כתוב על המודעה היה התאריך של שלשום , אז הצעתי "עכשיו שאנחנו יודעים בוודאות גמורה שאכן מתקיים מבחן , אולי נלך לבדוק אם המבחנים התחילו , כי לא כדי לפספס אותם!" אז התחלנו ללכת לעבר הארמון .בהליכה הזאת, לא כמו הקודמת היתה לי הרגשה מוזרה.אולי זה קרה בגלל ההתרגשות ששוב מילאה אותי ואת חברי. כשהתקרבנו לארמון הזדחל לו תור ארוך מאוד של ילדים וילדות שרצו לנסות את מזלם.התישבנו ארבעתינו בצד וניסינו להעלות רעיונות מה יהיה כוחו של כל אחד מאיתנו.
האמת שלא ממש התרכזתי בשיחה לא האמנתי שזה אמיתי וסוף סוף נוכל להיות קצת יותר לבד. זה יהיה נהדר. להיות רק אם החברים הכי טובים שלי… אני אוכל להתקרב אל ספיר ולדבר איתה בשקט ולהגיד לה… לא בשום פנים ואופן לא, מי אני שיעז להגיד לה את זה! אוקי תרגע יותם , אל תסחף לשום מקום ותנסה להתרכז, תנשום עמוק ההההההה….ואולי…די!
מה איתן אמר ? אוקי . עכשיו אני מקשיב לשירה.
חלפה לה שעה קלה והתור הגדול שהתיצב במקום מקודם, התרוקן כל כך עד שהיגע תורינו.נכנסנו אחד אחרי השני ועשינו מה שסבא אמר לנו לעשות. אני היתי האחרון.
כשנכנסתי קדתי קידה קלה והצגתי את עצמי. הבוחן אמר: "טוב ויפה. ועכשיו, יותם, התועיל בטובך להראות לי את מה שהכנת בעבורי?"
אז עמדתי וניסיתי לחשוב על דברים טובים, קיוויתי מאוד שאצליח , אבל בדיוק ברגע הזה חשתי ברע, נתקפתי בבחילה והתעלפתי.
כפי שסופר לי אחר כך הצואה של סבא אהרון נפלה והבוחן קרא אותה ואמר: "ידעתי שאמצע פה כמה כישרונות, אבל הוא ,זה משהו מיוחד. עד היום לא מצאתי כזה ילד בכפר הזה, יפה מאוד!"
הוא הרים אותי על מיטה קטנה והניח לי לישון, ובלי ששמתי לב (כמובן!) הוא נעל את הדלת ונשארנו שנינו לבדנו.
הייתה זו השינה הכי מאומצת שחוויתי בכל חיי. הייתה זו מין הרגשה משונה: כל גופי רעד, חשתי שאני מתרומם וכל מה שחשבתי התערבל במין מערבולת שהשכיחה ממני הכל. כעבור רבע שעה בערך מצאתי את עצמי בתוך משהו מעוגל , מעין כדור עשוי זכוכית , אבל בגלל שבאותם רגעים ממש התחוללה סופה אדירה במוחי ובגופי לא יכולתי לנחש איפה אני בעצם לא יכולתי לעשות דבר. "הרגע בחורי" אמר לי קול מוכר, זה היה הבוחן , שבאותו זמן זהרה ידו ונגעה בראשי .פתאום בבת אחת הכל השתנה. הרגשתי ניחוח ביותר , כל גופי נרגע, זה היה רגע מדהים !
"מה קרה?" שאלתי "קודם שב ושתה את המשקה שבכוס" והצביע על כוס שהונחה על שולחן. עשיתי כבקשת הבוחן.
"אתה גיבור מולד" אמר הבוחן "זה לא אומר שאין לך מה ללמוד, אבל יש אנשים שנולדים עם כוח שליטת המוחות , כשהם נפגשים עם מגע קסם , אפילו שהם יוצרים אותו הם נכשלים עד שהם מתחילים ללמוד את הכוח הזה, אם הם למדו משהו על הכוח הזה הכל מסתדר, כאילו לא היה להם כוח זה כלל"."באמת?" שאלתי בפה פעור. הבוחן לא השיב. "עכשיו שב תלמד" אמר הבוחן ופתח בספר עב כרס. בעמוד בו פתח היה כתוב על מבנה המוח ושורטט תרשים של המוח.התחלתי לשנן בעל- פה כל אזור ואזור במוח ועל התפקידים שלו.
אחרי שהבוחן בדק אותי הרבה מאוד פעמים האם אני באמת יודע את החומר, הוא אמר:"עכשיו אתה צריך לחזור לציקצוקיה, אבל דבר אחד אני חייב לגמור לפני שאתה עוזב" והוא הטיל עלי כישוף ורגע לפני שנעלמתי שמעתי שהוא אומר:"ככה הוא גם יחזור הביתה, לא יתגאה בכוחו לעולם ולא יוכל להפעיל את הכוח על מי שלא צריך להפעיל".
תגובות (0)