לאבד, למצוא ושוב לאבד…

עד שאני מתעוררת מהצער שעוטף אותי אחרי שאני מאבדת משהו שחשוב לי…
עד שאני מרגישה שיש לי מטרה…
עד שאני מרגישה שאני סוף סוף קרובה למשהו אמיתי…
עד שאני סוף סוף מוצאת לי תקווה…
אני שוב מאבדת.
ושוב כל הכאב, למרות שעוד מההתחלה ידעתי שאין סיכוי, אין סיכוי שזה יימשך הרבה זמן…
אבל תמיד באה וחוזרת התקווה הקטנה שאולי הפעם, זה באמת נכון,
ואז התקווה הזאת מתנפצת לרסיסים. שוב ושוב.
כנראה שהיעוד שלי זה פשוט לשוטט, למצוא ולאבד, ואז שוב למצוא, ושוב לאבד…