עובר | חלק ב

הנערה שבמראה צופה בי. עיניה שקועות והיא פוחדת נוראה, חיים גדלים בתוכה. אבל איך? אני שואלת ובולעת את הדמעות.

פסיעות מהירות מכל עבר ואמא יושבת עם שפתיים קפוצות לידי. הבטן שלי התחילה להתעגל והיא התעקשה שנלך לרופא.שתיינו מחכות באימה לאולטרה סאונד.

לקח לי יומיים לשכנע אותה ולהראות לה שהוא זז, ובהם בטני כאילו התמלאה בזרם קטנטן ומסתורי של אויר, זה לא הגיוני ,אני פוחדת ואם זאת יומיים בלבד לקחו לי להתאהב. אבא או בלי אבא- מצאתי את עצמי מלטפת את בטני לעיתים קרובות תוך כדי מילמול של שיר שקט כלשהוא.
״בואי קראו לנו״ אמא אומרת, קוטעת את מחשבותי ומזרזת אותי ביד רועדת. אנחנו חוצות את המסדרון, בטח ניראות כזוג מוזר-עפוף אימה והתרגשות הישר אל הדלת הפתוחה. הרופא משכיב אותי על הכסא תוך כדי שיחה בררנית עם אמא, ״מה את אומרת? את בטוחה?״ הוא מהמם לעצמו ״תירגעי גברת עוד רגע נבדוק והכל יסתדר״. הוא בטח חושב שאנחנו צמד משוגעות המפלץ לבוש הלבן הזה, לא אכפת לי מה! אני לא אתן לו לפגוע ולו לרגע אחד או לחשוב על לפגוע בתינוק שלי. הרופא גומר לעיין במסמכים בפקפוק, תובל מין מכשיר בגל ירקרק ומתחיל להסיע אותו בתנועות סיבוביות על עורי. אפשר לחתוך את המתח שלי בסכין אני נאחזת בידה של אמא והיא לאחר התמהמהות קלה נאחזת בי. מפרקיי אצבעותיי מלבינות. צורות תזיזתיות ולא ברורות מופיעות על המסך הישר לידי, והנה שם!. אני רואה צללית זעירה דמוית גוף ואצבעות פצפוניות, מושלמות וראש ו-. ״רק שנייה״ הרופא קם ממקומו בפתאומיות פניו חיוורות מעט ״אני חייב ללכת, נזכרתי בעניין חשוב שהייתי צריך לטפל- אני ישוב עוד רגע״. הדלת התקרה מאחוריו ואני מוקסמת אל המסך: הראש ה-.״אווה קומי״ אמא אומרת בבהילות, ״מה אמא את לא רואה?! הוא יפהיפה!״ 
״אווה עכשיו אין זמן לשטויות!״
״אבל אמא-!״, התינוק כל כך יפה ואני מרותקת אליו. ״את לא מבינה? סתכלי עליהם! סתכלי עליו! הם יקחו אותו ויבדקו ו- ולא! אני לא אתן לזה לקרות״. 
שתיינו מוקסמות מהתינוק והמחשבה על פגיעה ולו הקטנה בו איומה. אנחנו ממהרות לאורך מסדרונות בית החולים הישר אל הדלת, לא מסתכלות לצדדים.

אמא מתניעה את האוטו ויוצאת מהחנייה. ברגע שאנחנו משתלבות בכביש המהיר היא שמה גז ומתעלמת מהצופרים. בערב היא חונה ליד מוטל עלוב בשולי הדרך. אנחנו משלמות במזומן, מזמינות קצת טוסטים סלט וקפה פשוט כי זה מה שיש ועולות לחדר. בתורות אנחנו נכנסות למקלחת ואז משוחחות קצת על רקע הטלוויזיה הדולקת. כשהשעון מראה אחת אנחנו סוף סוף שותקות והולכות לשון בבגדים תחתוניים בלבד, אנחנו רחוקות מהבית ועם זאת מלאות חמימות: הוא שלנו ורק שלנו לתמיד, לא משנה מה.