אהבה. כן או לא? עונה 2 פרק 3+4

תשמעו ברקע: http://www.youtube.com/watch?v=p5Jw-T4dVss

נקודת מבט של אמנדה:
אז כן. עברו כמה חודשים. אני לבד, והארי וכריסטין ביחד… מאז שזרקתי את הארי המעמד שלי בבצפר השתנה לגמרי… קמתי בידיעה לעוד יום נוראי.
ההורים שלי לא היו בבית- כרגיל.. עוד שליחות מטומטמת אבל הפעם באוסטרליה..
התארגנתי לאט- התלבשתי, צחצחתי שיניים והסתרקתי.
אכלתי משו ויצאתי החוצה והתחלתי ללכת ברגל לכיוון התיכון. (למזלי זו שנה אחרונה שלי בבצפר)
נכנסתי לכיתה וזרקתי את התיק שלי על הכיסא, הוצאתי את האוזניות מתיקי שמעתי מוזיקה.
לא היה לי משו מעניין לעשות באייפון אז נכנסתי לטוויטר.
כלכך הרבה התרעות.. כלכך הרבה הודעות…
"את כלכך מתה.”
"הלך עליך"
"את ממש *&%#$@!”
ועוד מליונים כאלו… עד שפתאום קלטתי ציוץ מהארי. כמעט נפלתי מהכיסא מרוב הלם.. נכנסתי מהר למה שהוא צייץ לי:
":)” ותמונה שלו ושל כריסטין מתנשקים… עד כמה הוא יכול להיות רע? החלטתי להתעלם.
כל השיעור שתקתי, (משו רגיל), ובהפסקה כרגיל אותה חבורה של בנות הציקו לי.
יצאתי החוצה מהכיתה וירדתי במדרגות לכיוון החצר, אבל לא שמתי לב שמישו שם לי רגל.. נפלתי שם את כל ה-20 מדרגות וניסיתי לבלוע את הדמעות.. ההשפלה.. הכאב.. ניסיתי לקום אבל החלקתי, ונפלתי שוב..
כולם שם צחקו עלי.. איפה החברות שלי? מלמלתי לי… נטשו אותי באנגליה.. והן לא יודעות שומדבר ממה שעובר עלי.. ואסור שהן ידעו.. הצלחתי איכשהוא לאסוף את עצמי מהרצפה, נעזרתי במעקה ועליתי למעלה
לא הייתי מסוגלת להזיז את הרגל.. ניסיתי להתעלם מהצחוק של כולם וצלעתי לכיתה..
היום הנוראי הזה נגמר, וסופסוף הגעתי הביתה.
רציתי לעשות משו שאני אצטער עליו אחר כך.. משו שחיכיתי לעשות אותו כבר כלכך הרבה זמן..
לקחתי סכין חדה מהמטבח ועליתי איתה לחדרי. נכנסתי להודעות שלי באייפון, עד שהגעתי להודעות שלי ושל הארי. צילמתי את הסכין ושלחתי לו את התמונה והוספתי: “אני כלכך מצטערת..” כעבור כמה שניות קיבלתי תגובה:
"בהצלחה. :)” לא ידעתי איך להגיב.. התחלתי לבכות.. הרמתי את הסכין ועשיתי חתכים קטנים בעור..
זה כאב, אבל לא כמו התגובה שלו… “אני כלכך מצטערת..” לא הפסקתי למלמל את המשפט הזה
העפתי מבט ליד המדממת שלי, והמשכתי לחתוך את עצמי.. אני לא יודעת מה כאב לי יותר- התגובה שלו או החתכים ראיתי שמישו התקשר אלי בסקייפ אז עניתי
"מזה???” שמעתי את דנה צורחת כשהיא הסתכלה על היד שלי
"מה קרה?” שמעתי את נועה שואלת ואת הריצה של כולם (הבנים והבנות) לכיוון המחשב
הם קלטו את היד שלי והם צרחו ביחד (בהיסטריה)
"הארי!!!!!!!!!!!”
"מה?” שמעתי אותו צורח להם בחזרה
"מה אתם עושים?” שאלתי אותם בהיסטריה, אבל זה היה מאוחר מדי כי כבר הגיע
"תסתכל!” הם הצביעו לו על המסך של המחשב והוא רק הסתכל עלי ועל היד שלי ושוב..
"אתם יכולים ללכת?” הוא שאל והוא נראה מאוד מבוהל
היד שלי התחילה לרעוד והתחלתי לבכות מחדש.. (בטח נראיתי נורא.. כל האיפור שלי נמרח אבל בשלב הזה לא היה אכפת לי מכלום…) הם יצאו מהחדר וסגרו את הדלת
"מה לעזאזעל את עושה??” הוא שאל
"תודה על התמיכה שלך.. ואני חשבתי שאתה אוהב אותי..” מלמלתי
"מה?”
"אתה עודדת אותי לחתוך!” צרחתי עליו
"מה??”
"תפסיק לעשות את עצמך!! אני לא רוצה לראות אותך ולא לדבר איתך יותר בחיים!!!”
"גמאני!” הוא צעק עלי בחזרה
"יופי! אז בי!” צרחתי וניתקתי
לא הפסקתי לבכות לשנייה… הרגשתי כלכך מטומטמת.. ועצבנית..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת מבט של הארי:
"אני הולכת להרוג אותך!!!” דנה התחילה לצרוח עלי ונועה התחילה לחנוק אותי
"אתה פשוט בנאדם מטומטם!!!” היא לא הפסיקה לצרוח עלי
"היא פגעה בעצמה!! בגללך!!”
"מה אני אשם?!” התעצבנתי ודחפתי את נועה ממני
"היא אמרה לך מההתחלה שהיא הולכת לחתוך ואתה עודדת אותה!!”
"לא נכון!”
"היא שלחה לך הודעות!!”
"האייפון אפילו לא עלי!! הוא אצל כריסטין….” אמרתי ופתאום קלטתי
"כריסטין!!!” צרחתי
"מה?” היא הופיעה מאחורי עם האייפון שלי
"את-” לא סיימתי את המשפט וחטפתי את האייפון מידיה
"מה קרה?”
"למה עשית את זה?”
"מה עשיתי?”
"עודדת אותה ל-”
"אה כן! היא שלחה לך תמונה של סכין, אז רשמתי לה בהצלחה!”
"למה. עשית. את. זה.”
"מה הבעיה? היא רצתה להכין סלט!” (חחח כן הייתי חייבת להמציא משו… חח זרמו.. אני פשוט לא יכולה לכתוב דברים עצובים ולא להכניס איזה משפט מטומטם..)
"היא מה?”
"היא שלחה לך תמונה של סכין כי היא רצתה להכין סלט..” היא נראתה מבולבלת
"אה.. כן. בטח..” התבלבלתי ויצאתי מהחדר.
**נקודת מבט ניטרלית**
"אתם, בחיים לא תצליחו להעיף אותי! אני זו שתפסה את מקומה של אמנדה. תפנימו!” כריסטין זרקה לאוויר ויצאה אחרי הארי עם חיוך מרושע מרוח על פניה..