קצת שנאת אהבה 1D – פרק 7

(למי שלא הבינה- זה שהארי אומר שהוא רוצה להיכנס למכנסיים שלה זה בדיוק כמו שזה נשמע, הוא רוצה לשכב איתה חחחחחחח, ככה זה הארי, רודף השמלות)

***נקודת המבט של צ'לסיה***

השעה הייתה שש בבוקר ביום שני ופשוט לא יכולתי להאמין שאני הולכת ברחבי סופרמארקט. לאדריאן יש משמרת היום בבוקר בסטארבאקס והיה לגמרי מגושם לגבי כמה מוקדם הוא היה צריך ללכת לעבודה אז כשהוא גילה שנגמר הדגנים האהובים עליו כי הוא סיים אותם הוא גרר אותי החוצה מהמיטה והכריח אותי ללכת לקנות לו אריזה חדשה.

הצעבנתי בשקט על אדריאן תוך כדי שהלכתי במעבר האוכל של הסופר. העיינים שלי עדיין הרגישו כבדות והמוח שלי רצה רק שינה. אפילו בקושי זיהיתי את הסופר שאני תמיד קונה בו ולא יכולתי למצוא את הסוג שאדריאן רצה.

אחרי עשר דקות טובות סוף סוך עמדתי מול המדף שהחזיק את הביקסוויטים והדגנים. חיפשתי אותם עם העיניים שלי בשביל האחד שהוא רצה וסוך סוך הצלחתי למצוא אותו על הסוף של המדף. בזהריות, עמדתי על קצות האצבעות בנסיון לגרור אותם אבל לא הצלחתי אפילו שמתחתי את הזרוע שלי כל כך שהצבעות שלי אפילו לא הברישו את האריזה. נאנחתי בעצבים בגלל הדגנים הטיפשים, אפילו שידעתי שזה לא יעוז. הייתי בדיוק בדרך לנסות שוב את מה שניסיתי קודם שפתאום זרוע עברה ליידי ומשכה את הקופסא שאני כבר עשר דקות מנסה להשיג. הסתובבתי כדי לראות מי זה היה והגעתי לפנים מול פנים עם נער בלונדיני מוכר.

הוא מסר לי את הקופסא, "אין בעד מה…." הוא אמר עם מבטא איריש חזק, הוא המשיך באריכות את המשפט כסימן שאני אומר לו את השם שלי.

"צ'לסיה" עניתי לשאלה הלא נשאלת שלו, גורמת לו חיוך שחושף שיניים ממש ישרות.

"נייל" הו הציג את עצמו בפניי. וכשהוא אמר לי את השם שלו המוח שלי היכה בי והבנתי מי זה היה. נייל הורן מוואן דיירקשן.

"אני יודעת מי אתה" חייכתי והוא הנהן כאילו ציפה לזה. ישר הסתכלתי מסביב לחנות, במהירות בודקת את החלק הזה של החנות כמה שיכולתי לראות. בבקשה אלוהים אל תגרום לי להתקל שוב בהארי, התחחנתי בלב לפני שהחזרתי את המבט שלי לעיניים הכחולות הצוללות של נייל.

הוא הסתכל על קופסאת הדגנים שהחזקתי ביד "אני אוכל את אלה גם!" הוא אמר לי בשמחה ושפשף את הבטן שלו. "הם ממש מעולים הא?"

"כן" הנהנתי בחיוך ותהיתי איך זה שיש לו כל כך הרבה אנרגיה בשעה כל כך מוקדמת בבוקר.

נייל פתח את הפה שלו בנסיון להגיד משהו אבל הוא הופרע על ידי קול חזק. "הנה אתה!" הכרתי את הקול הזה וכשהסתכלתי למעלה כדי לראות את הארי בג'ינס כהה וסוודר של ג'אק ווילס. תודה רבה על הקשבת התפילות שלי, אלוהים. הוא עצר את הצעדים שלו בפתאומיות כשהבחין בי. "ידעתי שנראה אחד את השנייה שוב!" הוא אמר לי כשבחן אותי שוב כרגיל. הוא חייך אל התילבושת שלי. לא יכולתי שלא להסמיק בהתחשב בעובדה שלבשתי מכנסי פיג'מה קצרים, T שירט לבנה וכפכפים זהובים, אבל נקודה לזכותי, הכפכפים היו מדהימים ויפים אפילו עם אבן יהלום עליהן.

"אתם כבר מכירים?" נער עם שיער שחור שאל כשעמד ליד הארי שלא הבחנתי שעמד שם בכלל. ניסיתי להיזכר בשם שלו מהזמן שאדריאן דיבר עליו והראה לי תמונות. זאיין? כן זהו זה!

"לצערי ניתקלנו אחד בשנייה כמה פעמים" הסברתי לו, הדגשתי את המילה הראשונה. הארי גלגל את העיניים שלו אל העלבון שלי, אבל החליט שלא להגיד כלום. הייתה דקת שקט של מבוכה שכולנו פשוט עמדנו שם בשתיקה. ואז פתאום זוג זרועות הקיפו אותי מאחור ומחצו אותי. כסוף סוך חיבוק הדוב הזה נגמר הסתובבתי כדי לבדוק מי זה היה. לואי. "היי" אמרתי לעיניים הצוחקות שלו "מתי נהינו קרובים כל כך…?"

הוא משך בכתפיים, "טוב ראית אותי בחזייה צ'לסיה. זה גרם לנו להיות קרובים!" הרמתי את הגבות אל החוק שלו אבל הנהנתי באיטיות, כאילו שהבנתי את זה.

ראיתי את עייני הדבש של זאיין נפתחות. הוא קצת נראה מופתע ושאל אותי. "הווו אז את צ'לסיה?"

הנהנתי והייתי קצת מבולבלת, לואי הרגע קרא לי צ'לסיה, אז זה דיי ברור שזאת אני. "הארי מדבר עלייך דיי הרבה לאחרונה!" הוא אמר לי. הסתכלתי להארי והרמתי את הגבות שלי, אבל אני בספק אם הוא ראה אותי כי הוא היה עסוק בלנסות להשתיק את זאיין.

"זה לא נכון" הארי אמר תוך כדי שהשינים שלו היו צמודות אחת עם השנייה סוף סוף הוריד את המבט העצבני שלו מזאיין והסתכל עלי. "הוא לא יודע על מה הוא מדבר. למה שאני אדבר עלייך?"

"למה -שלא- תדבר עליה?" נייל הוסיף והסתכל עלי מלמטה ללמעלה מה שגרם ללחיים שלי להסמיק קצת יותר.

הסתכלתי לכיוון הארי כשעכשיו נראה עצבני על נייל. למה שיהיה להארי אכפת והוא נראה עצבני בגלל שנייל בוחן איתי? הממ… מוזר.

"הוו האז, למה אתה מסתיר את האמת?" לואי שאל והצטרף לשיחה. "אנחנו יודעים שצ'לסיה היא כל מה שאתה חושב עליו לאחרונה. למה להכחיש את זה?" הייתי דיי בשוק, קודם כל בגלל שהם דיברו עלי כאילו לא הייתי שם בכלל, ודבר שני, לפי מה שהם אומרים, הארי חושב עלי.

הסתכלתי עליו ותהיתי עם זה נכון. הלחיים שלו היו מכוסות בהסמקה והוא לא פגש את העיניים שלי. החלטתי שזה בטח רק כעס על חברים שלו שהביכו אותי וצחקו עליו ודחפתי הצידה מהראש שלי את המחשבה הזאת שהארי חושב עלי בצורה אחרת ממה שאני חושבת..

הבחנתי שהנער החמישי מגיע לכיוונינו ובמהירות זיהיתי אותו כליאם בגלל שלאדיראן יש פוסטר בגודל של החיים אז ראיתי את הפנים שלו הרבה. הוא חייך בנחמדות אלי לפני שהסתכל על הארי. הדאגה נראתה בברירות בעיניים שלו כשהוא הבחין בפוזיציה המבוכה של הארי והסמיקות שלו.

"אתה בסדר הארי?" הוא שאל.

"כן… אממ הבנים סתם החליטו לעצבן אותי" היה קצה לקול שלו וליאם העביר פנים זועפות לכיוון שאר הבנים.

"אז בסדר…" הוא אמר, "אנחנו צריכים להתחיל לזוז או שנאחר לפגישה עם המנהל!"

הבנים הלכו לכיוון הקופות כדי לשלם והוארי נשאר לעמוד מולי מבלי להסתכל לי בעיניים, הוא הרים את סל הקניות שהיה ליד הרגליים שלו כשהניח מוקדם יותר שם והלך לכיוון שאר הבנים, הוא לא הסתכל עלי כשהלך או שאפילו אמר שלום מהיר, לא שזה מטריד אותי. החלטתי שהסיטואציה הזאת טובה כי המבוכה הזאת אולי תשאיר אותו הרחק ממני לכמה זמן.

***נקודת המבט של הארי***

ברגע שהבנים הצטרפו אלי לתוך המכונית, בהיתי בהם בעצבים. הם עשו ממני טיפש מול צ'לסיה. היא לא הייתה אמורה לדעת שחשבתי עליה! "תודה על זה, חברים! מאוד נחמד לדעת שכולכם מגבים אותי"

הם כולם הסתכלו עלי בתמימות – מלבד לואי. "אני יודע היינו ממש טובים!" הוא אמר בגאווה, והייתי חייב להתנגד לרצון שלי להכות בו. יש לי הרגשה שהם כולם חושבים שאני מחחב את צ'לסיה והרגשתי שאני חייב להבהיר את העניינים. היא משגעת אותי, ולא בדרך טובה. אין סיכוי שבעולם שאני אחבב אותה! לא! אין. מצב. שבעולם.

"אני מנסה לשבכ איתה בגלל שהיא שווה, זה הכל!" אמרתי להם ונשמע הכי משכנע שיכולתי.

"באמת זה הכל?" זאיין שאל ובחן את הפנים שלי. "אתה רק רוצה אותה כי אתה לא יכול לקבל אותה?"

הנהנתי. היא רק שווה ואני רוצה אותה, נקודה. אין שום דבר אחר, במיוחד לא רגשות – אולי חוץ מקצת שנאה הדדית.

"כן… כמובן, אנחנו מאמין לזה" זאיין גילגל את העיינים שלו והזיז את המבט שלו קדימה.

"הארי אתה לא חייב לשקר לנו. אנחנו חברים הכי טובים בנאדם! לא נשפוט אותך!" נייל אמר מה שקצת הדהים אותי בגלל שבדרך כלל הוא לא יכול להיות רציני ככה.

"אני לא משקר! אני לא מחבב אותה!"

"בסדר, מה שתגיד האז… אתה לא מחבב אותה, רק רוצה להיכנס למכנסיים שלה." לואי הסכים איתי בגלל שיכולתי לראות שהוא מבחין בכך שאני מתחיל להתעצבן. "אבל בכל מקרה, איך אתה מתכנן לגרום לה לשכב איתך?"

נאנחתי בגלל שבכינות לא ידעתי את התשובה, "לא באמת חשבתי על זה כל כך עדיין… אבל זה יקרה. אני מתכוון, ברצינות, אפילו צ'לסיה לא תוכל להתנגד לקסם האישי שלי לנצח". קרצתי ללואי שרק צחק עם שאר הבנים. אני לא יכול להישאר עצבני עליהם לנצח. זה פשוט בלתי אפשרי.