מתי היא תשים לב.. פרק 16

נקודת מבט הדר- "אבל אני אוהבת אותך!" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק מהנשיקות הקטנטנות והמדגדגות האלה, "גם אני אוהב אותך" אמר תומר ונישק את שפתיי ברכות,לאט לאט גופו נפל על גופי, ידיו החזיקו במותני ונישקו את שפתיי נשיקות עדינות ואיטיות, לא התייחסנו לכל הרעש שבחוץ כאן אני מרגישה בבית, בבית עם אהובי.. "הדר!! שעה…" אמרה עדן שהתפרצה לחדרי בלי הודעה מוקדמת, היא התחילה לדבר ועצרה אחרי שראתה אותי ואת תומר, התנתקתי מהנשיקה עם תומר ותומר נשכב לידי, הוא הובך מהסיטורציה כך גם אני ועדן "בואי שמנה בואי לידינו" אמרתי לעדן וסימנתי לה עם ידי להתיישב במיטה לידי, היא היתה אדומה והתיישבה במיטה לידי, אני היתי באמצע ומצד אחד עדן ומצד שני תומר, "מי אוהבת אותך יותר ממני מי מי!!" אמרתי לעדן וחיבקתי אותה, "אחותי אני אוהבת אותך גם אבל בואו לאכול" אמרה עדן ושחררתי את החיבוק שלי ממנה והשענתי את גבי על בטנו של תומר, "אנחנו באים" אמרתי וחייכתי אליה, היא יצאה מהחדר וסובבתי את פניי אל פניו של תומר "נזוזה?" שאלתי ,"כן, דרך אגב על מה דיברת עם נועם כשהייתם בחדר?" שאל תומר בזנן שסידרתי את שיערי מול המראה, "ענייני נשים" אמרתי ותומר זרק עליי את הדובי שהיה בצד, "ספרי לי נו" אמר ואני צחקתי מתגובתו, "סתם כאב לה הבטן מהמחזור והיא חזרה הביתה, זה בסדר גם אני היתי ככה אפילו יותר גרוע, היה לי מצבי רוח נוראיים" אמרתי ותומר צחק, יצאנו מהחדר והתיישבנו בשולחן אוכל,אני ותומר ישבנו אחד ליד השני וממולנו ישבו אורי ושרית ובצד אחד ישב ליאור ובצד השני ישבה עדן, "אורי אתה מכיר אותי כבר 3 שנים, היתי ילדה קשה?" שאלתי את אורי, הוא מכיר אותי מגיל 15 וחצי, אולי באמת היתי ילדה קשה לאמא שלי, "מאוד, היית עושה הרבה בעיות, את היית יוצאת עד 4 בבוקר ואמא שלך היתה מחפשת אותך וובלי שאמא שלך תשים לב היית חוזרת וקמה בבוקר לבית ספר" אמר וכולם צחקו, הובכתי מעט, "אבל היית ילדה מתנה, תמיד כשהיית עצבנית או עצובה היית באה אליי והיית מבקשת שאני לא יספר לאורי שאת כאן בשביל לא לקום לצילומים" אמרה שרית ואמרתי "אבל היתי קמה בסוף כמו גדולה לצילומים" ואורי צחק ואמר "קמה כמו גדולה אבל את וליאור כשהיתם צריכים ללכת לבית ספר איזה הצגות היתם עושים!!היתם יוצאים עד מאוחר בלילה ובסוף לא קמים לבית ספר" ואני וליאור צחקנו וליאור אמר "זה היה שנה שעברה וחוץ מזה זאת הדר שאמרה בוא נצא וזה יש אלכוהול" וצחק, "לא לא אני לא! אתם משאירים על תומר רושם רע ממני" וצחקתי, "היא מדהימה, תשמור עליה תומר, אוצר כזה לא מקבלים כל יום, אנחנו זכינו בה, זה מתנה מה' וזה רק בגלל העקשנות של אורי שהוא ראה את הדר ואמר לי אני עלייה לא מוותר ותראה הנה היא חלק מהמשפחה שלנו" אמרה שרית וחייכה, "אבל… היא בעיתית בזמנים" התפרץ ליאור, "טוב זה אני יודע שיש לה בעיה בזמנים , היא באמת אוצר" אמר תומר ונישק את ראשי, "אני בכלל לא בעיתית בזמנים" אמרתי בפליאה ועדן גיחכה ואמרה "לא בעיתית?שהיא היתה בבית היא היתה צריכה לקחת אותי בבוקר לבית ספר והיא לא קמה! אתה יודע מה היא אמרה לי? תקחי את המכונית ותנהגי בזהירות אני לא אספר לאבא" אמרה עדן, "הייי אני אחות טובה" אמרתי וצחקתי, "תומר אתה לא מבין.. יום אחד אני קמה בבוקר אני רואה את המכונית של הדר בתוך הסלון קיבלתי חום על הבוקר!" אמרה שרית ואורי צחק וכולם צחקו, "זה ליאור נהג אני בכלל לא זוכרת כלום מאותו לילה" אמרתי וליאור אמר "גם אני לא, לא יודע למה אבל תמיד חשבתי ששרה זאת מי שנהגה באוטו" שרה זאת השכנה המבוגרת שגרה ממולנו, היא בת 75, סיימנו לאכול היה באמת כיף הרגה מיוחדת.. הרגשה של מ-ש-פ-ח-ה, עלינו לחדר ונכנסתי להתקלח אחרי התקלח תומר , נכנסנו למיטה ונשכבנו אחד מול והחזקתי בידו, אפו נגע באפי, עיננו נעצמו "זה היום הכי מאושר שהיה לי בחיים" אמרתי בשמחה ובאושר, תומר חיכך את אפו באפי ונשק קלות לשפתיי, "גם לי אהובה שלי.." עלה על פניי חיוך מרוח, אהובה שלי.. שתי מילים משמעןת גדולה, אהובה..ועוד שלו!! נרדמתי בתוך חיבוקו , התעוררתי כשהסתנוורתי כמו ערפד מאור השמש הקורנת והחמימה, התמתחתי אחורנית והסתכלתי על פניו של תומר, הוא כ"כ חמוד כשהוא ישן, נישקתי קלות את שפתיו "בוקר טוב אהוב שלי" אמרתי ותומר חייך ושפשף את עיניו, "אתה תמיד שמח על הבוקר?" שאלתי וצחקקתי מעט, השעות של הבוקר אלה השעות השנואות עליי!! "רק כשאת לידי" אמר, התכוננו וחזרנו לצבא, לא רציתי לחזור, כל הריבים יתחילו?כל הכאב?כל הבאסה?..