קים 7

פרק 7:
יום למחרת, קמנו שתינו, הונור קבלה הודעה מגרג "מותק, אני מתגעגע לחיוך שלך, לנשיקות שלך, לחיבוקים שלך, מתגעגע לשלמות שלך", היא חייכה וענתה "גם אני אליך מתוק <3", אני לא יודעת למה אבל מהשיחה הזו הכל הרגיש לפי דעתי לאהבה מזוייפת בין גרג להונור ואהבה אמיתית בין הונור לגרג, אני חושבת שהוא בוגד בה, אבל אני עדיין חושדת, לכן אני בנתיים לא אגיד לה כלום.

הונור נכנסה להתקלח, היא קבלה הודעה מגרג, "את רוצה להפגש היום? את אני וקים?", " אה הונור?"
"כן?" ענתה לי מתוך חדר האמבטיה, "גרג שואל אם את רוצה ששלושיתנו נפגש היום?", "לי אין בעיה",
עניתי לו להודעה "טוב", "טוב יופי חמודה שלי", לא, לא, משהו הרגיש לי לא נכון בפנים, דברתי עם דניאל במק, דניאל מחובר? דניאל מחובר? שאלתי את עצמי שאלות בראש, למזלי הוא היה מחובר, "אתה רוצה להפגש היום?", "אני אשמח", "טוב" (למזלי הוא גר קרוב), "נפגש בפארק?" "טוב",

———–פארק———
אמרתי להונור שאני נפגשת היום עם דניאל לכן אני לא אוכל להצטרף אליהם, "זה בסדר" ענתה, גרג אסף אותה והם נסעו משם, לא יודעת לאן.
ראיתי את דניאל מרחוק רץ לכיוון שלי זה די גרם לי להרגיש מובכת כי הוא חייך בזמן שהוא רץ.
"היי", "היי, סוף סוף אני רואה אותך פנים מול פנים מאז הפגישה ההיא בשדה", "כן" חייכתי אליו, הוא חייך אליי, הסתובבנו בפארק כמה שעות טובות, צחקנו וספרנו אחד על השני, נעצרנו "לא ידעתי שאתה מאומץ…" "כן" אמר בביישנות, שמתי את ידי על כתפו "לא צריך להתבייש, זה בסדר גם אני", "מה גם את?" "גם אני מאומצת", הלחיים שלו פתאום הסמיקו קצת, גילינו שלשנינו יש הרבה נושאים משותפים, לשנינו יש את אותו טעם בספרים ושנינו אוהבים מאוד את הצבע ירוק, שנינו אוהבים את כל סוגי בעלי החיים, אבל לו יש משהו שגרם לי להרגיש כאילו החיים פשוט אוהבים לתת לי סטירות בפנים, אח שלו הגדול התאבד בגלל שהוא סבל מכך שאין לו הורים ושהוא לא יכול לטפל בדניאל שאז היה רק בן שלוש, גם אותו השאירו על מפתן דלת בוכה, בדיוק כמוני, המבטים שלנו נפגשו, שנינו הסמקנו, חבקתי אותו, ואז הוא נישק אותי, נשיקה קטנה, נשיקה מתאימה, נשיקה שגורמת לכל השאלות שהיו בתוכי על ההורים שלי הביולוגים להפתר, נשיקה שגרמה לי להרגיש כאילו אני על גג העולם, אבל הרגע הזה נגמר במהירות כשקבלתי הודעה מהונור, "אבא שלי מצא אותי, הוא הרג את גרג, ירה בי וברח, אני מדממת פה! קים… תעזרי לי"

התחלתי לבכות, "הכל בסדר?" שאל דניאל, "עשיתי משהו לא טוב?", "לא זה בסדר, רק שאני, אני חייבת ללכת, אם אתה רוצה אתה יכול לבוא רק, אל תעזוב אותי…"
הוא חיבק אותי, הוא ידע קצת על הונור ואז כשהוא קרא את ההודעה הוא הבין הכל, הוא שאל "הונור זה דניאל איפה את?" היא שלחה לו את שם הרחוב הוא הסיע אותי ישר לשם,

מצאנו את הונור בסמטה, היה לה חור בצוואר וסימני בעיטות בכל הגוף, גרג שכב לידה עם עיניים פקוחות, גופו היה מכוסה דם, הונור ישבה לידו הניחה את ידה על ראשו, עיניה היו עצומות, "הונור אל תעזבי אותי עכשיו! הונור!" צעקתי את שמה וניסיתי לעצור את הדימום שהיה לה בצוואר עם הצעיף שהיה לי, "הונור" אמרתי בבכי, "אל תעזבי אותי, בבקשה, רק אל תעזבי אותי.."
מאחורי דניאל התקשר לאמבולנס, כל מה שאני זוכרת זה רק איש אחד שהיה לבוש בשחור, שתי יריות ואז כבר התעוררתי בבית חולים,
גרג שכב ליד הונור הוא היה מכוסה בשמיכה מפלסטיק, הרופאים ניסו לעזור לו, אבל זה היה כבר מאוחר מדי, הונור ששכבה לידו הייתה מונשמת, היו לה שני שברים בצלעות, שבר ברגל וחיסרון בדם גדול מאוד, האיש בשחור ירה לי בבטן, הייתי חבולה כולי, אלה היו כאבי תופת, לידי שכב דניאל, הייתה לו יריה בראש, דמעות קטנות שגרמו לכל הגוף שלי לכאוב זלגו על הלחיים שלי, לחשתי "אני מצטערת גרג, אני מצטערת הונור, אני מצטערת דניאל" עצמתי את עיני,
"זה בסדר" לחש דניאל, "זאת לא הייתה אשמתך אחרי הכל", "זאת כן הייתה אשמתי אני גררתי אותך לשם", הוא החזיק את ידי, הוא היה מחובר לכל כך הרבה מכשירים מצבו היה קשה יותר משלי ושל הונור, "אני יודע ששלושתינו חזקים, אני בטוח שנעבור את זה, אני לא מכיר אותך כל כך הרבה זמן, אבל אני שמח שיכולתי לחוות את הנשיקה הראשונה שלי עם בן אדם מדהים כמוך", "גם אני שמחה שחוויתי את הנשיקה הראשונה שלי עם בן אדם מדהים כמוך", נישקתי לו את היד זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות, הסתכלתי על שיערו החום בהיר ועל עיניו הכחולות כמו האוקיינוס, חייכתי אליו והוא אלי,

הונור התעוררה בבכי ששבר את כל הדממה, "גרג, אני אתגעגע אליך" היא אמרה לדמות ששכבה מתחת לשמיכת הפלסטיק, "הונור, אני בטוחה שהוא יתגעגע אלייך גם." אמרתי מהצד השני של החדר, היא הסתובבה לכיוון שלי ושל דניאל וראתה ששנינו חבולים, "קים א..אני, מצ…מצטערת כל כך, דניאל א..אני פשוט תודה.. תודה" אמרה בבכי, "זה בסדר" ענינו שנינו, היא חייכה אלינו ואנחנו אליה, לחשתי לה באוזן "ה…היית מעולה חיילת", היא צחקה קצת, הרופא נכנס עם ההורים שלי ושל דניאל, כל אחד נישק את הילד שלו, אמא שלי הלכה לבדוק את שלומה של הונור, ההורים של גרג פשוט בכו מול המיטה, בכו בכי ששבר לכל מי שהיה בחדר את הלב,

"הונור ג'ין?", "כן?" ענתה, "זה שירה בך היה קרוב משפחה שלך?" "כן.." הוא ואשתו נתפסו על רצח ופגיעה קשה באנשים, הם בכלא, אנחנו שמנו אותך ברשימה של ילדים המחכים לאימוץ", "אין צורך" אמרה אמא שלי, "אנחנו נשמח שהיא תהיה חלק ממשפחתנו", הונור ואני חייכנו אחת אל השנייה, "תודה אמא" לחשתי, "טוב מאוד, בואי אחרי לענות על טפסים ואז הונור כבר תהיה חלק ממשפחתכם."
ההורים שלי יצאו מן החדר, ההורים של דניאל גם יצאו מן החדר בזמן שהם נופפו לשלושתנו, ההורים של גרג יצאו משם בצעדים קלושים, הם אמרו לי ולהונור ולדניאל "תודה", ויצאו משם בדממה.

כעבור חמישה ימים שלושתנו יצאנו מבית החולים, דניאל על כסא גלגלים, הונור עם גבס על הרגל וקונוס על הצוואר, אני יצאתי עם תחבושות סביב כל הבטן,
הגענו הביתה וישר התקשרתי לדניאל.. "מה שלומך?", "מסתגל למצב החדש, ג'ים פה לא עוזב אותי", "חח גם בר לא עוזב אותי ואת הונור" "אני שמח", "גם אני"…