קצת שנאת אהבה 1D – פרק 6

***נקודת המבט של הארי***

ראיתי את מלצרית הסטארבאקס השווה ממהרת ללכת מאיתנו החוצה מהחנות. ידעתי שאני חייב לרוץ אחריה ולהסביר לה למה היא מצאה אותנו בסטואציה כזאת מוזרה אבל הרגשתי קפוא מהמבוכה. אעכ זה כזה מביך! למה זה קרה לי? לואי צחקק מהצד שלי וניער אותי מהשוק שהייתי בו. תוך כמה שניות פתחתי את החזיה שלבשתי ומשכתי את השרבולים של החולצה שלי ביידים למעל הראש.

רצתי החוצה מהחנות בלי לתרוח למשוך למעלה את הכובע של הסוואצ'ארט כדי שאני לא אהיה מזוהה והסתכלתי מסביב בנסיון לאתר אותה. במהרה הצלחתי ומיהרתי לתפוס אותה בלי להיות מוכן בכלל ע מה שאני הולך להגיד.

"חכי!" אמרתי בקול רם בלי לצעוק. היא הסתובבה והסתכלה עלי מבלובלת ועדיין העיניים שלה נצצו והשפתיים שלה זזו לפינה אחת לחיוך. "אני… אני יכול להסביר!" גימגמתי, במבוכה.

"אין שום דבר להסביר" היא אמרה לי, "אין לי שום דבר נגד הומוסקסואליות, החבר הכי טוב שלי הומו! אבל אני עדיין קצת מופעתע…" היה לה חיוך שמשחק לה על השפתיים, ואפילו שחשבתי שזה היה ממש סקסי, לא אהבתי את זה וידעתי שהיא צוחקת עלי.

הלסת שלי נפלה מהתגובה שלה ואפילו שחשבתי שאני יודע את זה בטח נראלי דיי מטופש, לא יכולתי לעצור את עצמי מלהיות מופתע. היא חושבת שאני הומו?! אני בוודאות הכי סטרייט יותר ממה שכל בנאדם אחר יכול להיות! החלטתי שזה הזמן להפוך את הדברים כדי שזה לא יהיה אני שנמצא במצב הנבוך והלא נעים הזה יותר.

"בייב, אם הייתי הומו לא הייתי נהנה במראה שלך בתחתונים וחזיה כמו שנהנתי." אמרתי לה ומניח לשפתיים שלי להפוך לצורה של חיוך קטנה כשראיתי שהסמקה משתלטת לה על הפנים. פלטתי שריקת הערכה נמוכה כדי לחזק את הנקודה שלי, היא הרימה את הראש כדי לנעוץ בי. אבל המבט הרגועה שלה חזר במהרה.

"הלוואי ויכולתי להגיד את אותו הדבר, אבל המראה שלך בחזייה היה דיי מוציא מהחשק" היא הוציאה חיוך מרושע – אבל סקסי.

"האא אז אני לפעמים עושה לך חשק?" החיוך הקטן שלי גדל לחיוך מלא לפני שהבנתי שהיא הסמיקה אפילו עוד.

"לא! אני לא אמרתי את זה! אני רק מתכוונת שזה…. זה היה אמממ מפתיע. ומה אתה ולואי עשיתם בחזייה בכל מקרה? מעולם לא ראיתי גבר סטרייט עושה את זה!" היא חייכה אלי בידיעה שהיא שינתה את הוויכוח לנושא הקודם. לעזאזל.

"לו ואני רק השתעשענו לנו אני… אנחנו לא בדרך כלל–" ניסיתי להוציא את המילים כדי להסביר אבל הופרעתי באמצע.

"הוו האז אתה מסמיק?" לואי התגרה בי והגיעה לעמוד ליידי והבחין בהסמקה שהגיעה שוב ללחיים שלי. הוא הסתכל ביני לבין המלצרית העקשנית שנראתה שרצה לצחוק שוב. "הוא רק נבוך רק בגלל שהוא רוצה אותך, מותק." הוא קרץ אליה והפנים של שנינו נפלו להבעה של שוק.

"לואי!" נהמתי בשקט כהזהרה. כדאי לו להפסיק להביך אותי! אבל הוא התעלם ממני.

"הארי ואני הולכים לשתות קפה, רוצה להצתרף?" הוא שאלה את הנערה וגרם לי לתהות מה הוא מתכנן לעצמו.

"אני בסדר… אני חושבת שעדיף שפשוט אלך עכשיו" היא מימלה ניסתה לדחות את ההעצה של לואי בלי להשמע חצופה.

"אני מתעקש!" הוא חייך.

"ביזבזתי את רוב השבוע שלי בלהכין קפה, אז אני מעדיפה לעשות משהו אחר בזמן הפנוי שלי" היא ענתה והצהירה נקודה טובה, אבל לואי התעקש וכשאני סוף סוף התחלתי להשתעמם מלבהות בה ומכמה שווה היא הייתה, התערבתי בשיחה.

"לואי, היא אמרה לא" אמרתי לו. "אל תכריח אותה" היא הסתכלה עלי והרימה גבה.

"האמת, אולי כדאי שאני באמת אצטרף, זה לא כאילו יש לי משהו טוב יותר לעשות" בהיתי בה בלי להאמין, הנערה הזאת משגעת אותי!

***נקודת המבט של צ'לסיה***

עשיתי כמעט את כל הדרך אל הבר ומקשיבה בשקט ללואי מדבר. אחרי שהגענו לשם לקחנו את ההזמנות שלנו התיישבנו מסביב לשולחן עגול קטן שהיה בחוץ. אפילו שהיה קיץ ומזג האוויר היה מדהים לקחתי את כוס הקפה שלי בתוך היידים שלי ונתתי לעור שלי להרגיש את החמימות בזמן שהקשבתי לשני הבנים מדברים בינהם. הם פשוט כמו זוג! חשבתי כשגנבתי מבטים אליהם. הבנתי כמה בטח הם קרובים כשהקשבתי לשיחה שלהם והרגשתי קצת כמו גלגל שלישי.

"אז את הולכת לספר לי את השם שלך?" הארי שאל אותי בפתאומיות, סיים את השיחה שלו עם לואי וזז קצת עם הכיסא שלו כדי שהוא יוכל לראות אותי טוב יותר.

"לא" אמרתי לו בכינות.

הוא לא נראה מופתע מהתשובה שלי. "למה? את יודעת את שלי" הוא הצהיר בצורה מעניינת.

"בגלל שאפילו כשאנחנו ממשיכים להיתקל אחד בשנייה, אני לא מעוניינת בלראות אותך שוב. וגם בגלל אני לא במיוחד מחבבת אותך" אמרתי לו. "וזה לא אשמתי שאני יודעת את השם שלך, החבר הכי טוב שלי לא סותם את הפה שלו לגביך אז זה דיי נדבק." הוא הרים גבה אל הכינות שלי לפני שמשך את שניהם ביחד והסתכל עלי כמו ילד קטן.

"מה השם שלך, בייב?" לואי שאל כשהארי בדיוק פתח את הפה שלו כדי להתלונן לגבי ההצהרה שלי. לקחתי מבט אל לואי והחלטתי שהוא היה שום דבר חוץ מנחמד אלי, אז כדי שאני אהיה גם אליו.

"צ'לסיה" אמרתי לו ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך על ההבעה הנבוכה של הארי. חחחחח זה היה כיף.

"מה– את… למה זה היה עכשיו?" הייתי מופתעת ממנו שהוא לא הצליח לסדר לעצמו את המחשבות בברירות.

משכתי בכפתיים שלי. "לואי היה נחמד, אני לא מוצאת סיבה למה לא להגיד לו את השם שלי"

הארי מלמל משהו לא מובן ונתן לי מבט מלוכלך, וברירות הוא החליט לעבור הלאה כששאל "אז, צ'לסיה, את מתכננת לעבוד בסטארסאקס לנצח?"

לא הבנתי למה אנחנו מדברים על החיים שלי והעתיד שלי פתאום אבל עניתי בכל זאת. "לא. זאת עבודת קיץ, אני מתחילה את האוניברסיטה בספטמבר."

לואי הנהן אם זה בכלל היה הגיוני "מה את הולכת ללמוד?" הוא שאל.

"רפואה. כבר התקבלתי לבית ספר לרפואה" הדהמתי אותם וראיתי את העיניים הירוקות של הארי מתרחבות. הוא בטח חשב שלא הייתי חכמה במיוחד כמו שאני באמת… דיי מעליב אני חייבת לאמר!

"הוו נחמד!" לואי אמר והנהן בראש והתרשם.

פתאום זיכרתי איך התנגשנו אחד בשנייה היום ושאלתי את לואי, "אז אתם רוצים לספר לי למה מצאתי אותכם בחזיות?"

"האא זה! כן הלכנו לשם כדי לחפש משהו לקנות לחברה שלי" ראיתי שהפתיים שלי לואי התרחבו לחיוך קטן כשהוא דיבר עליה. אוואוו זה כזה מתוק, חשבתי. "אבל… הארי שכאן ליידי איתגר אותי לנסות אחת אז איגרתי אותו בחזרה! וזה למה גמרנו בחזיות!" הוא הסביר לי כאילו שזה היה משהו שרוב הנערים עושים.

הנהנתי בראש באיטיות וכשהורדתי את הראש הבחנתי שהשעון שלי אומר שאני מאחרת למשמרת שלי. "סיפור מעניין אני מנחשת… אבל אני חייבת ללכת" אמרתי בלי להגיד את זה במיוחד למישהו מהם.

"הוו אוקי, הארי ילווה אותך לשם" לואי הציע ונשמע כבר מרוצה מההצעה שלו אבל אני ממש לא. וככה גם הארי.

"לא, לא מתחשק לי ללכת כל כך" הארי גנח.

נתתי לו מבט מלוכלך ואמרתי, "כן ולי לא מתחשק ללכת איתו" הארי היה מופתע -שוב- לתגובה שלי וננתי לו מבט כועס כשהתחלתי ללכת משם. נתתי ללואי חייך ובמהרה התחלתי ללכת ממסעדת הקפה הקטנה.

אפילו שרציתי להתחשב בלואי לא חיבבתי את הארי ולא רציתי ללכת לעבודה עם מעצבן.

***נקודת המבט של לואי***

ראיתי את הארי צופה בצ'לסיה הולכת משם. כל המחשבות שלו היו נראו בבירור בתוך העיניים שלו בדרך בה הוא בחן אותה וחשבתי שיכולתי לראות משהו אחר במחשבות שלו. משהו אחר שלא היה נמצא כשהוא רק בחן בחורות. העיניים שלו לא עזבו אותה עד שהיא סוף סוף נעלמה בין האנשים.

"מה?" הוא שאל כשסוף סוף סיבב את הראש שלו אלי והבחין בזה שאני בוהה בו.

"אתה מחבב את צ'לסיה?" שאלתי אותו כשהסתכלנו אחד על השני.

"לא, היא עקשנית ומעצבנת" הוא ענה ונראה כנה. אבל אולי זה מה שהיה כל כך מושך אותו בה. "אבל אני באמת צריך להכינס לתוך המכנסיים שלה. היא כל כך שווה."

הופעתי מעצמי בצורה מעצבנת: מה חשבתי לעצמי? כמובן שזה כל מה שהארי חיפש בה… והנה אני כבר קיוויתי שהוא השתנה.