ערפדה מאוהבת -הקדמה

"אמנדה!" קולו של המורה שלנו לבני-אנוש העיר אותי ממחשבות רבות, אחת מהן על הנער שפגשתי לפני כמה ימיים.
"ברצונך לשתף אותנו על מה את חולמת?!" הוא שאל בתוקף, נענתי בראשי לאות שלילה והסתכלתי עליו במבט מצטער.
הוא נאנח ורשם משהו על פתק.
"קחי. אמנדה, אני רוצה שתביאי את מבחנות הדם מכיתת מדעי האדם." הוא אמר ונתן לי את הפתק.
"תבקשי ממר מרפליד לעזור לך." הוא אמר ופתח את הדלת כדי שאצא.
יצאתי מהכיתה, עדיין שקועה במחשבות על אותו נער אשר שערו שחור פחם, גופו שרירי ועיניו, עיניו כסופות כענני גשם בשי סערות רעמים….
"היי." קול צרוד מעט נשמע מאחורי….