החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 21 חלק ח'. -ארוך!

"שלום, לאן אתם צריכים?" שאלה אותנו פקידת הקבלה.
"שני כרטיסים ללונדון." אמר הארי ושילם על הכרטיסים.
"באוי." הוא אמר לאחר ששמנו את המזוודות על המסוע.
התיישבנו במקומות שלנו כך שהארי ליד החלון ואני בינו ועוד מושב.
"שלום, המקום הזה תפוס?" שאל קול לידי, סובבתי את ראשי לעברו.
"אממ, לא." אמרתי והוא התיישב לידי.
"רגע, את מאי הורן!" הוא אמר, מעט מופתע.
"זאת אני." אמרתי בחיוך וגיחכתי מעט.
"מקס ארליך." הוא אמר ולחץ את ידי.
"טוב, את שמי אתה כבר יודע." אמרתי ממשיכה לצחקק, "לא…אני לא יודע שקוראים לך מאי." הוא אמר ועשה מבט מהרהר.
עכשיו כבר ממש צחקתי.
"תגידי, זה נכון שאת יוצאת עם הארי סטיילס מוואן דיירקשן?" הוא שאל, הנהנתי קצרות, "אה." הוא אמר, בושה קלה נשמעה בקולו.
"אממ, אז מקס." אמרתי, מנסה להחליף נושא, "למה אתה טס ללונדון?", "לבקר משפחה." הוא אמר, "ואת?" "הארי גורר אותי למשפחה שלו לשבוע…" אמרתי וצמצמתי את עיניי. הוא צחק למראה הפרצוף החמוץ שעשיתי.
"יש לך מושג איפה הדיילות כאן?" הוא שאל לאחר חמש דקות שרק עשינו אחד לשני פרצופים וצחקנו. "אממ, לא." אמרתי. "אבל אני רעב!" הוא ילל. "בבקשה! אל תהפוך לי לנייל!" אמרתי והוא צחק.
"באוי לך לחפש אותן…" הוא מלמל, "אוקיי." אמרתי וקמתי ממקומי.

התחלנו ללכת בין מושבי האנשים עד שהגענו למקום בו נמצאות הדיילות.
"שלום, אפשר להזמין משהו לאכול?, מקס שאל בשעמום מוחלט.
"בטח! אבוא עוד חמש דקות לקחת את ההזמנה שלך." אחת הדיילות אמרה במתיקות מזויפת.
"סנובית." אמרנו שנינו בפה אחד לאחר שחזרנו למקומות שלנו.
"איפה היית?" קולו של הארי נשמע מאחורי. "אה, התעוררת?" שאלתי מופתעת מעט, "לא! הוא מומיה !" מקס עשה גלים עם הידיים וגרם לי להתפקע מצחוק.
"מי זה?" סינן הארי ליד אוזני. "סורי מקס…האזה מקנא בזה שלא הצלחתי להירדם והוא פספס בחור מצחיק מאוד." אמרתי צוחקת.
"זה בדר, זה בסדר! אה, רגע! שחכת שאני חתיך." הוא אמר בחיוך חושף שינים לבנות וישרות.
"לא אתה לא." אמרתי, נשענת על הארי שחייך למגע עורי על גופו.
"כן אני כן!" הוא אמר והוציא לי לשון, "תגיד הדיילת לא אמורה לבוא כבר?" שאלתי, "לא יודע." הוא אמר והוציא איפון עם ואזניות, "טוב, נראה לי שאני אשן קצת." הוא אמר והפעיל את המוזיקה.
"תגיד למה חיבקת אותי חזק בעשר דקות האחרונות?" שאלתי את הארי שהיה עסוק להסתכל על מקס ישן. "כדי להבהיר טרטוריה." הוא אמר ונשק לראשי, הרמתי גבה, "מה הקשר?" שאלתי והסתכלתי על עיניו הירוקות והיפות, "את שלי." הוא אמר והדביק לי נשיקות קטנות ונעימות על השפתיים.
"עם אני …שלך, אז למה …אתה מתנהג מוזר …בכל פעם …שאני נמצאת עם…בנים אחרים?" שאלתי בין נשיקה לנשיקה.
"כי את שלי. ורק שלי, עליך אני סומך, אבל על בנים אחרים לא." הוא אמר בעודו מחזיק את פני בכפות ידיו הגדולות ומזיז את שערי מעיני. "

ירדנו מהמטוס לאחר עוד שמונה שעות טיסה.
"בואי!" הארי החזיק בידי ולקחנו תא המזוודות שלנו.
"ביי מאי! תשמרי על קשר." מקס נופף לי בידו ונעלם בין המוני האנשים שעשו את דרכם לעבר היציאה.
"לשמור על קשר?!" שאל הארי בכעס.
"תפסיק כבר!" אמרתי גם בכעס ושחררתי את ידיו מאחיזתו.
"נו די! בואי לא נריב עכשיו." הוא אמר וכרך ידיו הפנויה סביב מותני, נאנחתי ונשקתי לו על הלחי.
"אבל שיהיה לך ברור, כל עוד את בסביבת אנשים, אני חייב להראות שאת שלי." הוא לחש באוזני והצמיד אותי אליו.
-אני אוהבת אותך הארי, אבל אני יודעת לדאוג לעצמי! אמרתי בליבי בעודנו נכנסים למונית והארי אומר לנהג את הכתובת.
השענתי את ראשי על החלון וצפיתי בדרך החולפת מול עיניי במהירות.
"תודה רבה," קולו של הארי הדהד בראשי כמו ערפל לא ברור שניסה למצוא את מוחי.
"מאי, מאי! בואי הגענו." יד ניערה אותי, נאנחתי ויצאתי מהמונית. לקחתי את המזוודה שלי וצעדתי מאחורי הארי לעבר בית אשר אינו גדול ואינו קטן עם גינה מטופחת ויפה.
הארי הוציא מפתחות ופתח את דלת הבית. "יש כאן מישהו?!" הוא צעק בסלון, שום רחש לא נשמע. כנראה שאין שם אף אחד.
"אני הולך לקחת את שרלוט מהגן." הוא אמר והחזיק במותניי, "אני כל כך אוהב אותך…" הוא מלמל בעוד שפתיו מרפרפות על שפתיי בנעימות.
"אתה לא צריך ללכת?" שאלתי בעוקצנות, "אני כן, אבל אני מעדיף להיות איתך." הוא אמר וליקק את צווארי, "הארי!" אמרתי ודחפתי אותו, ניגבתי את הרוק שלו מהצוואר שלי והסתכלתי עליו בפה מעט פעור.
"מה? את טעימה." הוא אמר ונשק לשפתיי.
אך כאשר באתי לתת לו סטירה, הוא נעלם מאחורי דלת הכניסה.
נאנחתי ולקחתי בגדים המזוודה שלי.
לקחתי חולצת בטן ממש ממש קצרה, (כמו חזיית סטרפלס כזאת בצבע טורקיז עמוק) , מעיל עור, ומכנס שורט גזרה גבוהה.
נכנסתי לשרותים והחלפתי מהר בגדים, שפתי עקביים גבוהים מאוד בצבע שחור וסידרתי את השיער לפזור.
לקחתי את האייפון שלי ויצאתי מהבית עם ארנק.
הלכתי לקניון הקרוב בעוד הפפראצי לא עוזבים אותי לרגע והמעריצים.
"זה נכון שאת והארי סטיילס ביחד?" שאלו אותי בדרך, "כן." עניתי, "זה נכון שאת בוגדת בג'סטין ביבר עם הארי?" עוד שאלה, "לא, אני וג'סטין מעולם לא יצאנו. אנחנו רק חברים טובים." אמרתי, ממשיכה לענות על השאלות של כולם, "הצבע האהוב עליך הוא ורוד?" אחת אחרת שאלה, "לא, שחור." אמרתי, "זה נכון שאת הולכת לשחק בחמש אהבות אחרונות לפני המוות?" שאלו אותי, "כן," עניתי קצרות, התחלתי להתעייף מזה.
"לאן את הולכת?" שאלו, "לסופר," אמרתי והם הנהנו קצרות ופינו לי את הדרך.
חילקתי קצת חתימות לכמה בנים שממש רצו להתחיל איתי אך לא הצליחו.
עשיתי קניות במהרה ועברתי דרך חנות תכשיטים, קניתי משהו לפטרישה ורובין. לג'מה ולחבר שלה ג'ייק ולשרלוט הקטנה. "תודה." אמרתי למוכרת לאחר שנתתי לה חתימה ותמונה.
לקחתי את כל הקניות חזרה לבית.
"איפה היית?" הארי התנפל עלי ישר לאחר שרגלי דרכה על רצפת הבית.
"בקניות." אמרתי קצרות וסידרתי את הדברים במקרר, "מה תא חושבת שאת לובשת?!" הוא צרח, "מה שנוח לי." סיננתי והתיישבתי על הספה עם כוס קולה, "מאי די! אל תתחכמי לי. למה את לבושה כל כך חשוף?!" הוא שאל שוב, "כי זה נוח וחם לי! תגיד תודה, חשבתי ללכת גם בלי המעיל." אמרתי והמשכתי ללגום מכוס הקולה הקרה כאשר קוביות הקרח מתנגשות בשפתיי העליונה.
הוא נאנח ורקע ברגלו. "מי זאת?" שרלוט הקטנה הופיע מאחורי הארי, שיערה הבלונדיני היה אסוף בשתי קוקיות לשני צדדי ראשי והיא לבשה שמלה פרחונית ויפה.
"זאת מאי." הוא אמר וחייך אליה, שרלוט רצה אלי ותיפסה על הספה ברגליה הקטנות היא התיישבה עלי כך שפניה מול פנים והרימה את ידה כדי לתת לי כיף, הרמתי גם אני את ידי ונתתי לה כיף, "אני צמאה., היא אמרה וזזה ממני, קמתי על רגלי והלכתי למבטח בראש תיק תוק עקבי על הרצפות.
"בבקשה." אמרתי ונתתי לה כוס עם מים קרים, היא שתתה אותה ושמה את הכוס על השולחן.
הרמתי את מבטי אל הארי, שרק בהה בנו מחייך, חיוך מאושר.
"תודה, דודה מאי." שרלוט אמרה בקולה המתוק והצפצפני והלכה לראות תכנית בטלוויזיה, הסתכלתי על פניו של הארי ההמום. "אנחנו צריכים לצאת." הארי אמר, "לאן?" שאלתי, עדיין לא מעקלת שקראו לי "דודה". "למסעדה. הוא אמר וסגר את הבית. לקחתי את ידה הקטנה והרכה של שרלוט, את התיק הקטן שלי, בו האיפור שלי, האייפון והארנק.
הארי כרך את ידיו סביב מותני והסניף את ריח שיערי הארוך שנפל על גבי וכתפי.
"הארי…אתה אוהב את מאי?" שאלתי לפתע שרלוט והמשיכה להחזיק בידי.
הרגשתי את חיוכו של הארי נפרש על פניו כמו דגל על תורן ספינה בים גועש.
"אין לך מושג את עד כמה." הוא אמר ונשק לראשי, "עד כמה?" היא שאלה בתמימות מתוקה.
"אני לא יודע איך לתאר את זה." הוא אמר והתיישב במושב הנהג של הוואן השחור שחנה שם.
חגרתי את שרלוט במושב שלה והסתכלתי על הארי שבהה בי.
"אני כל כך מאוהב." הוא אמר והחזיק בפני. "אני פשוט לא יכול להראות לך עד כמה…" הוא מלמל ונשק לשפתיי ברכות.
התנתקתי ממנו והוא לחץ על דוושת הגז…