לונדון, לונדון והארי סטייילס – פרק 19

מנקודת המבט של הארי

מיילי התקשרה אליי ושאלה אותי אם אני יכול לבוא אלייה עכשיו, לא ידעתי בשביל מה, או בשביל העבודה או בגלל המכתב.. דפקתי על הדלת והיא פתחה לי לקחה אותי מהר לחדר שלה וטרקה את הדלת, היא קפצה עליי ונישקה אותי, עמדנו מתנשקים, נשיקה פרועה, נשיקה שחיכיתי לה כל הזמן הזה.
"מיילי…." עצרתי אותה
"מה?" היא שאלה נושכת לי את האוזן
"אני אוהב אותך" אמרתי.. והיא לא ענתה היא המשיכה לנשק אותי
"אסור שידעו" היא אמרה
"עלינו?" שאלתי למרות שאני יודע את התשובה
"כן.." היא אמרה
"לפחות יש לי אותך" אמרתי ונישקתי אותה… ובדיוק התקשרו אלייה, היא לא ענתה.. אבל המשיכו להתקשר..
"תעני" אמרתי לה..
"מספר חסום" היא אמרה וענתה ושמה על רמקול
"מיילי, זה בראד" הוא אמר
"מה אתה רוצה?" היא שאלה
"אני מצטער.. זה לא מה שאת חושבת" הוא אמר
"בראד, שכח מזה, זה נגמר ביננו, לתמיד" היא אמרה וניתקה.
"אאוצ'" אמרתי
"מגיע לו.." היא אמרה וראיתי שהעיניים שלה מתחילות להזיל דמעות..
"מיילי, הוא לא שווה את זה" אמרתי
"אני צריכה רגע עם עצמי" היא אמרה ויצאה מהחדר שלה.. התיישבתי על המיטה שלה וליידי היה מונח הפלאפון שלה, הוא היה פתוח והיו שם כמה תמונות של בראד והשרלוט ההיא, היא קיבלה את התמונות חמש דקות לפני שהיא התקשרה אלי, אז מה אני? בחירה שנייה שלה? פרס ניחומים? לא ככה אני רוצה שנחזור..
"חזרתי.." מיילי נכנסה
"את בסדר?" שאלתי
"כן.. מצטערת על מקודם" היא אמרה
"זה בסדר.." אמרתי, אבל זה לא היה בסדר, התמונות, היא רצה ישר אליי, ואז כשהיא נפרדת ממנו אז היא ישר בוכה ומתפרקת, ועוד לידי? מה זה אמור להביע? אני לא מבין אותה, היא אוהבת אותי? או אותו?
"אסור שאף אחד ידע מה אנחנו עשינו" מיילי אמרה
"גם ככה אין אנחנו" אמרתי
"מה זאת אומרת? אתה לא רוצה שניהיה ביחד? לפי המכתב שלך רצית מאוד" היא אמרה
"אני לא רוצה להיות האפשרות השנייה שלך, בראד ואת נפרדתם מלא משנה מאיזה סיבות אז את ישר באה וקופצת עליי? אני לא רוצה להיות הבחירה השנייה שלך, אני הולך לזכות בך בכבוד ולא בגלל שאת עכשיו בודדה." אמרתי
"טוב.." מיילי אמרה והשפילה מבט..
"דבריתי כבר מחר…" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה..
"ביי.." שמעתי אותה אומרת.. חזרתי למלון והבנים ישנו.. נכנסתי להתקלח חושב על כל היום המתיש הזה..

מנקודת המבט של מיילי

אחרי חצי שעה שהארי הלך שמעתי דפיקות בדלת, חשבתי אולי זה הוא , מתחרט על מה שהוא אמר , רצתי לדלת ופתחתי אבל הוא לא היה שם..
"כמה זמן לא בילנו כולנו ביחד" אביה אמרה
"בראד חטף לנו אותך" רייצ'ל אמרה
"ממש התרחקת לנו" אלה אמרה
"הבנו גלידה" אשלי אמרה
"נו מה את עומדת ככה תכניסי אותנו" אביה אמרה
"לא יודעת מה איתכם, אבל זה הבית שלי אז כנסו" אשלי אמרה וצחקנו..
"מי רוצה לראות סרט?" רייצ'ל שאלה
"יודעות עם מי לא היינו הרבה זמן?" אשלי שאלה
"לא" אלה אמרה
"הבנים.." אשלי אמרה
"עוד לא התגברת על נייל? אביה שאלה
"ואת התגברת על זאיין? לא נראלי" אשלי אמרה
"אז.. מה עושים?" רייצ'ל שאלה
"רוצות ללכת אליהם?" אלה שאלה
"בואו" אשלי אמרה..
"נראלי אני ישאר פה.." אמרתי
"לא! את באה איתנו" אלה אמרה
"רגע, מה עם הגלידה?" אשלי שאלה
"נראלי מיילי צריכה אותה יותר מאיתנו" אביה אמרה והביאה לי אותה.. יצאנו למלון שלהם, וניגשנו לקבלה..
"סליחה, אפשר לדעת את המספר חדר של וואן דירקשיין?" אביה שאלה
"לא, הוראות מלאות מהם לא למסור פרטי חדר" איש אחד אמר..
"אתם החברות שלהם לא?" מישהי בקבלה שאלה
"היינו" אלה אמרה
"חדר מספר 345" היא אמרה לנו
"תודה" אמרנו.. ונכנסנו למעלית.. יצאנו ממנה והתחלנו לחפש את החדר.. 345, מצאנו, דפקנו בדלת..
"מי זה?" זאין צעק
"הפתעה" אביה צעקה.. וזאין פתח את הדלת..
"מה אתם עושות פה?" זאין שאל ונכנסנו..
"איזה בלאגן" רייצ'ל אמרה
"כמה אוכל.." אשלי אמרה וחיפשה את נייל.. כל הבנות עמדו וצחקו עם הבנים ורק אני ישבתי בצד אוכלת את הגלידה..
"מיילי, בואי, הארי במקלחת הוא עוד מעט יוצא" ליאם אמר
ישבתי ממול הדלת של המקלחת שלהם.. משפילה מבט..
"זה הארי שר? מהמקלחת? אשלי שאלה
"כן, חכי שלוש שניות והוא צועק" זאין אמר.. וזה מה שקרה וכולנו צחקנו.. אחרי חמש דקות הדלת של המקלחת נפתחה.. והארי יצא משם ערום
"פאק!" הארי צעק וכיסה את החדק שלו.. אני והבנות כיסנו את העיניים שלנו
"מיילי, למה את מכסה את העיינים? ראית כבר הכל.." הארי אמר וצחקנו..
"את יכולה להביא לי את המגבת?" הארי שאל
"לא…" אמרתי
"טוב.." הארי אמר והוציא את היידים שלו מהחדק…
"לא משנה, אני יביא לך" אמרתי והוא צחק… קמתי והבאתי לו את המגבת והוא נכנס לחדר להתלבש..
"את יכולה לבוא שנייה?" הארי שאל אותי
"כן" אמרתי ונכנסתי לחדר
"אתה לבוש?" שאלתי
"מה את מעדיפה? לבוש או ערום?" הארי שאל… וראיתי אותו עם מגבת על המותניים, בהיתי לו בגוף, הקוביות, הגוף המושלם שלו, ועל השיער הרטוב שלו..
"למה הגלידה?" הארי שאל
"המצב שלי לא משהו, אה?" אמרתי
"עזבי את הגלידה.." הוא אמר ולבש מכנסיים..
"חשבת לשים חולצה?" שאלתי
"לא.." הארי אמר.. והתחלתי להסתכל על כל המשקים שיש להם בחדר, סוני, ווי, פליייסטשיין… בטעות לחתי על השלט וכנראה שהפעלתי איזה משחק כדורגל, לקחתי את השלט והתחלתי לשחק עם עצמי כדורגל..
"אפשר להצטרף?" הארי שאל
"אתה תפסיד" אמרתי לו מרוכזת במסך
"לא, נראלי…" הארי אמר והתיישב לידי והתחיל לשחק.. מצאתי את עצמי משחקת כדורגל עם הארי.. אחרי 10 דקות הסתכלתי עליו, וקלטתי שהוא עדיין בלי חולצה, בהיתי בו 3 דקות..
"גול!" הארי צעק
"מה זה לא פייר!" אמרתי
"הייתי עסוקה בלהסתכל…" התחלתי להגיד ועצרתי
"להסתכל על מה?" הארי שאל מחייך
"כלום.." אמרתי
"עוד משחק?" הארי שאל
"לא" אמרתי והמשכתי לאכול את הגלידה
"ככה אתה מנסה לזכות בי? במשחק? " שאלתי
"לא, עוד לא ניסיתי, חכי למחר" הארי אמר
"אוקי" אמרתי
"מה אתם עושים שם?" זאיין שאל ונכנס לחדר
"הארי ניצח אותי במחשק כדורגל" אמרתי
"מפתיע, הוא לא יודע איך בועטים בכדור" זאין אמר והארי זרק עלייו נעל..
"אתם באים? רואים סרט" אביה שאלה
"כן.." הארי אמר ועזר לי לקום.. לקחתי את הגלידה והתיישבנו בספה.. הארי התיישב לידי
"אולי תעזבי את הגלידה?" הוא שאל
"טוב.." אמרתי ונייל חטף אותה..