וואנשוט לא על וואנדי, מוקדש לאביוש

טוב, אז אביוש אני כותבת לך וואנשוט תגידי איך יצא:

הלכנו בקניון, מאיה וחן סחבו מלנתה שקיות בידיים שלהן בעוד אני סוחבת רק ארבע… מזה לא בזבזתי כסף היום! שקית אחת מWOW, שקית אחת מZEBRA, שקית אחת ממגנוליה (לא יודעת איך כותבים באנגלית) ושקית אחת של חוברת תווים חדשה לגיטרה שלי ושני מפרטים, אחד זהב אמיתי ואחד של וואנדי המושים, וואי עליהם… חתיכים על מפרט, מקווה שלא יכאב להם רק…
התיישבנו במסעדה לאכול צהריים, ראינו שולחן לידנו עם שלוש בנים חתיכים הורסים, אחד מהם ישר שם לב לחן והתחיל לעשות לה עיניים, היא מזה הסמיקה וכל הזמן חייכה אליי ולמאיה, ואז זיהיתי את זה שישב לידו: זה אח שלי!
"דולב! לפה!" קראתי לו, הוא קם מהשולחן ונעמד לידי, הוא גדול ממני בשלוש שנים אז הוא התיישב לידי וחייך אליי חיוך מרוצה, כנראה בשביל חבר שלו הדפוק.
"נו מה יש עכשיו?" הוא אמר בטון אדיש, האדמתי ואמרתי לו לשנות טון, הוא הקשיב לי ונהיה חייכני.
"נו אני רק… אמרת שחן רוצה חבר אז סידרתי לה אחד, הוא דלוק עלייה מהשנה הראשונה של התיכון" הוא לחש לי באוזן וחייך אליו. "אני הולך ביי" הוא אמר, חזר לשולחן ולקח את השלישי משם, רק הבחור שעשה לחן עיניים נשאר שם וחייך אלינו. שלושתנו צחקקנו עליו בשקט, שלא ישמע ודחפתי את חן בחוסר רצון לשולחן שלו.
אחרי כמה דקות היא חזרה לשולחן ודחפה אותנו להסתלק, היא קרצה לו בדרך ויצאנו למכונית של מאיה.
כשהגענו הביתה מאיה הלכה הביתה, אבל חן התעקשה להישאר איתי. לבוא אליי הביתה.

*כעבור שעה של שיעמום טוטלי*
ניסיתי לנגן את השיר החדש שלי בגיטרה עם מפרט הזהב שלי כשחן התפרצה לסלון והטלפון הביתי של הבית שלי בידה. "יש לך טלפון" היא אמרה וזרקה לי את הטלפון, תפסתי אותו שנייה לפני שהוא התרסק על הספה והצמדתי אותו לאוזני. "הלו?" שאלתי ולא קיבלתי תשובה.
"היי אביה, קוראים לי דורון. ראיתי אותך היום בקפה בקניון, הייתי עם אח שלך ו…" הוא אמר, אבל קטעתי אותו לפני שהספיק להמשיך "טוב אם אתה עם אח שלי אתה בטח רוצה משו רע מה אתה רוצה" אמרתי לו, אני מכירה את אח שלי מספיק טוב כדי לדעת שהוא תכנן משו רע לגביי.
"להגיד לך מה אני באמת רוצה?" הוא שאל בתמימות, 'לא, תגיד לי מה סבתא ש'ך רוצה, בטח שכן!!'
"כן… למה חשבת שהתכוונתי?" אמרתי בתמימות מזוייפת וחייגתי לחן, היא קרנה מאושר אינסופי.
"טוב… אני רוצה לצאת איתך. זה מה שאני רוצה" הוא אמר, הסתובבתי לח, היא נשארה עם אותו פרצוף דפוק ואני חייכתי, חשבתי שאני הוזה לגמרי!
"טוב… בכניסה לקניון בשלוש?" אמרתי וחייכתי לעצמי.
"ברור. ביי" הוא אמר וניתק את השיחה, חייכתי לחן, לעצמי ושוב לחן. הייתי מאושרת לגמרי! איזה כיף!