הערפדים-פרק 8

התחלתי להוריד לה אברים,הם צמחו חזרה מיד,אחרי כמה היא התחילה לצרוח,איבדה את השליטה העצמית,הפסקתי״את מוכנה לדבר?״שאלתי,לא רציתי לפגוע בה אבל לא היתה לי ברירה אחרת…״לא״אוי באסה…
אחרי הרבה אברים שנקטעו נעצרתי ושרפתי בעזרת האש המיוחדת שלי את האברים שעל הרציפה (הם לא נעלמים מעצמם…)ואז היה לי רעיון,הרי היא לא מדברת כי זה כואב אבל זה נרפא בסוף אבל מה אם…
לקחתי את ידה וקרבתי לפי,הפגע שהאש יוצרת לא נרפא,אבל גם לא הורג,לקחתי את יד ימין כי היא ימנית,שניה לפניה ששחררתי את האש היא צרחה״אוקיי,אוקיי,אני אספר לך…״
•••נקודת מבט שר•••
זה כבר יותר מידי בשבילי,אני צריכה לספר…
״לפני עשר שנים תפס אותי יצור וסיפר לי שיש בידו את היכולת לרצוח ערפדים,היתי המומה אבל לא היה לו דופק אז הבנתי שהוא לא סתם בן אדם,הוא אמר לי שחסר לו דבר אחד בכלי הנשק האחזרי שלו,הוא צריך רוק של ערפד,אז נפגשנו כמה פעמים הוא סיפר לי על התוכנית והבטיח לי חסינות ואספקות דם יומיות,הסכמתי.כול יום מאז הוא הביא לי פעם ביום בשעה מסויימת ארבעה שקיות דם ושקית שבה יש חומר ירוק שעליו אני יורקת אחרי שאני שותה את הדם,ואז למחרת אני מחזירה לו את השקית הירוקה,אתמול שחכתי לבוא אז הוא בא לפה,או וגם בהסכם שלנו ביקשתי גם חסינות בשבילך,הוא הסכים,הוא הרג את מלי,הוא המפלצת,אני העוזרת שלו.״
סימתי לדבר,היא נשפה על היד שלי והעלתה אותה באש…