אין זו אהבה.

יושב אני מולך, ומנסה לחשוב.
מה זה עשיתי? מדוע לי מגיע לסבול?
מדוע החשכה יורדת, מדוע השתיקה פה שוררת?
על כן? זה אולי מגיע לי? אבל אהבתי, סליחה ממני.

שנינו לבד, באותו החדר, החמים.
פה יחדיו, שותקים ביחד. בוכים ורוצים לברוח.
נמאסו החיים, בעייני הם לא יפים, ובעיניה קשים הם, גם כן.

וכשמחליטה היא לדבר, אומרת היא דבריה,
והשקט שוב שורר, היום.
וכשאני עונה לה, היא מפנה לי את גבה, אין זו אהבה.